חנניה בן שלמה רייכמן נולד בגרישינו (כיום פוקרובסק, אוקראינה) בי"א באייר תרס"ה, 16 במאי 1905. עלה ארצה ב-1926. כתב מכתמים ופתגמים הומוריסטיים, שעשועי לשון ובדיחות בחרוזים. כמו כן תירגם משלים ושירים מרוסית ומיידיש לעברית. את מכתמיו, פתגמיו וחידודיו הלשוניים פירסם במדורים "מן הים הכללי וטיפה משלי" ו"צברינו חמודים ועוקצניים" בדבר השבוע, ואחר כך במדור "דבש ועוקץ" במעריב. מדורים אלה זכו בשעתם לפופולריות רבה. כמתרגם נודע במיוחד בשל תרגום כל משלי קרילוב לעברית. הספר בשם זה ראה אור ב-1949 (טברסקי) וזכה לעשרות מהדורות. כתב גם שירים לילדים. בכתיבתו ההומוריסטית ובתרגומיו בולטים עושר לשוני, הברקות מילוליות, חריזה קלילה ועולצת ושימת לב מרובה למשקל ולקצב.
    ספרו הראשון, פתגמים, ראה אור ב-1937 (דפוס הארץ). בין ספריו האחרים היו פתגמים ומכתמים: מן הים הכללי וטיפה משלי (1955), שבו כינס יצירות ממדורו בדבר השבוע; דבש ועוקץ (1960), ובו מכתמים ממדורו במעריב; עברית עליזה: צימודים וצימוקים (1975). מהספרים שתירגם: משלי אליעזר שטינברג (1954), שאותם תירגם מיידיש; משירת העולם (1960), שבו כינס תרגומי שירים מאת פושקין, לונגפלו, גתה ואחרים. תירגם גם סיפורים ושירים מאת זאב ז'בוטינסקי.
    לאחדים מספריו הקדים רייכמן הקדמות, שבהן ניסח את תפישת עולמו הפואטית. את עיסוקו בצימודים (שתי מילים שהכתיב או הצליל שלהן זהה אך משמעותן שונה) ראה כהמשך לפועלם של משוררי ימי הביניים כגון משה אבן עזרא, יהודה אלחריזי ועמנואל הרומי. בספר התרגומים משירת העולם כתב רייכמן על שתי מהפכות שחלו בשירה העברית החדשה. האחת, המהפכה הפונטית שחלה עם המעבר מההברה האשכנזית המלעילית להברה הספרדית המלרעית. השנייה, מהפכת שלהי שנות החמישים שבה כפר דור המשוררים הצעיר בהרמוניות המסורתיות ושלל את השירה המחורזת והריתמית ואפילו את סימני הפיסוק. לדעת רייכמן, בעמים אחרים יש רציפות שירית ולכן נכסי השירה שגורים בציבור, ואילו אצלנו אין הדבר כן ולכן אין בסיס ציבורי ותרבותי לחיפושי הדרך של משוררי הדור הצעיר. לדעתו, שירתם של אלה מיועדת לחוג איסטניסי מוגבל ולא לציבור הרחב.
    חנניה רייכמן נפטר בתל אביב בכ"א בחשון תשמ"ג, 7 בנובמבר 1982.
[מקורות: קרסל ב 862–863, לקסיקון אופק לספרות ילדים, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]

ספריו: