אבנר הולצמן.
    מלאכת מחשבת - תחיית האומה : הספרות העברית לנוכח האמנות הפלסטית / אבנר הולצמן. – תל אביב : זמורה-ביתן והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט 1999.
    352 עמ'.
    Aesthetics and national revival : Hebrew literature against the visual arts

    מדוע התעלמו הספרות והעיתונות העברית, עד שנות השמונים של המאה הי"ט, מפריצתם המרשימה של ציירים ופסלים יהודים אל מרכז הזירה של האמנות האירופית? וכיצד קרה שבתוך שנים ספורות התהפכה התמונה, ודיונים נרחבים בנושא זה גדשו את הבמות הספרותיות? מה היה מקומה של האמנות הפלסטית בחזון התרבות העברית של הוגי הציונות? באיזה אופן ניסה מרטין בובר לזהות "סגנון יהודי" ייחודי בציור? ולמה באמת התכוון שאול טשרניחובסקי בשירו "לנוכח פסל אפולו"? מדוע גילתה הספרות העברית חיבה מיוחדת ליצירותיהם של מיכלאנג'לו ורמברנדט? ומה גרם לכך שדווקא ציור החמניות של ואן גוך נתלה על קירותיהם של אלפי בתים ב"ארץ ישראל העובדת"? מהו הסוד קסמו של "הצעקה", ציורו של אדוארד מונק, בעיניהם של סופרי ישראל כבר מאה שנה ויותר? ומדוע כה התקשתה הביקורת בכלל, והביקורת העברית בפרט, להסביר מהו אימפרסיוניזם בספרות?
    אלה אחדות מהשאלות שספר חדשני זה מנסה להשיב עליהן, כחלק מדיון מקיף בפרשת עמידתה של הספרות העברית לנוכח האמנות הפלסטית בדורות האחרונים. הספר מוקדש לתיאורם של שני תהליכים עוקבים. הראשון הוא תהליך הכשרת הלבבות לאמץ את האמנות הפלסטית אל התרבות העברית החדשה, ולהפוך אותה מ"אחר" חשוד וזר לחלק טבעי מתמונת העולם העברית והישראלית, תוך התגברות על העכבות היהודיות המסורתיות הכרוכות במגע עם אובייקטים אמנותיים חזותיים. התהליך השני מתרחש כיום ביצירות שירה וסיפורת רבות, המתבוננות באמנות החזותית ומייצגות אותה במגוון של דרכים, רמות והיבטים. נוכחות מאסיווית זו של ציורים ופסלים ויוצריהם על דפי הספרות מסמנת את השלמתו של מהלך שבתוכו שימשה הספרות העברית ציר מרכזי בגיבושה של זהות יהודית חילונית, ונעשתה מוקד של תרבות עשירה וחיונית.

תוכן העניינים:

• פתח דבר (עמ' 11־16)
  
  חלק ראשון: התחלות
• פרק ראשון: תרבות נולדת - הספרות העברית ו"פולמוס הקולטורה" בתנועה הציונית בראשיתה (עמ' 19־37)
      א. שלוש עמדות אוטופיות (עמ' 19־25)
      ב. קולטורה עברית מהי? (עמ' 25־31)
      ג. מהפכה ספרותית (עמ' 31־37)
• פרק שני: תמורות במעמדה של האמנות הפלסטית במחשבת הספרות העברית (עמ' 38־92)
      מבוא (עמ' 38־39)
      א. שתיקתה של ספרות ההשכלה (עמ' 40־44)
      ב. שני חלוצים: מאנה וסוקולוב (עמ' 44־50)
      ג. ערוצי הדיון באמנות הפלסטית (עמ' 50־68)
      ד. פרספקטיווה יהודית-לאומית (עמ' 68־77)
      ה. מקומה של שאלת האמנות בפולמוס התרבות הציוני (עמ' 78־83)
      ו. מפרסקטיווה יהודית להדגשים אסתטיים (עמ' 83־92)
• פרק שלישי: מרדכי צבי מאנה, משורר וצייר (עמ' 93־116)
      א. הפרדת רשויות (עמ' 93־97)
      ב. התשוקה לציור (עמ' 97־103)
      ג. משנה אסתטית מנוסחת (עמ' 103־108)
      ד. משורר עברי, צייר רוסי (עמ' 109־113)
      ה. ריפוי הנפש היהודית (עמ' 113־116)
  
  חלק שני: פואטיקה
• פרק רביעי: שירת הפסלים והתמונות - אקפרסיס בשירה העברית החדשה  (עמ' 119־155)
      א. אקפרסיס: הגדרה ראשונית (עמ' 119־121)
      ב. סקירה היסטורית (עמ' 121־124)
      ג. אקפרסיס כזירת עימות בין-אמנותית (עמ' 124־127)
      ד. למעמדה הבעייתי של תופעת האקפרסיס בשירה העברית (עמ' 127־129)
      ה. אקפרסיס בפרספקטיווה יהודית (עמ' 129־136)
      ו. שירה אקפסטית עברית בסימן של "נורמליזציה" (עמ' 136־146)
      ז. לשאלת השיפוט הערכי (עמ' 147־155)
• פרק חמישי: תמונות בסיפורת (עמ' 156־182)
      א. אקפרסיס בפרוזה כמושא למחקר (עמ' 156־162)
      ב. אקפרסיס בפרוזה בפרספקטיווה יהודית  (עמ' 162־169)
      ג. אקפרסיס בסיפורת הישראלית: שימושים דקורטיוויים (עמ' 169־171)
      ד. תחבולות מקומיות  (עמ' 171־174)
      ה. תמונה בלב סיפור  (עמ' 174־180)
      ו. מרחק שאינו ניתן לגישור  (עמ' 181־182)
  
  חלק שלישי: סופרים, ציירים, מושגים
• פרק שישי: פרספקטיווה יהודית בתמורותיה - אורי צבי גרינברג והאמנות הפלסטית (עמ' 185־196)
      א. מגעיו של אצ"ג עם האמנות החזותית - שמונה פנים (עמ' 185־189)
      ב. צורות הבעה אקספרסיביות ורתיעה מתרבות הגויים (עמ' 190־195)
      ג. רטט החיים הטיוטתי (עמ' 195־196)
• פרק שביעי: המצייר במילים : שירת גבריאל פרייל והאמנות הפלסטית (עמ' 197־211)
      א. הנטייה ה"ציורית" והנטייה ה"ספרותית" (עמ' 197־199)
      ב. איזכורים ותיאורים ישירים של יצירות אמנות חזותיות (עמ' 199־201)
      ג. דימויי ציור להמחשת עולם (עמ' 202־204)
      ד. המשורר כצייר (עמ' 204־206)
      ה. עיצוב השיר כציור (עמ' 206־211)
• פרק שמיני: רמברנדט צייר היהודים  (עמ' 212־230)
      א. רמברנדט כמשל (עמ' 212־215)
      ב. לייהד את רמברנדט (עמ' 215־221)
      ג. קסם האור הצהוב (עמ' 221־230)
• פרק תשיעי: אגדת האמן - וינסנט ואן גוך והספרות העברית (עמ' 231־258)
      א. צמיחתה של אגדה (עמ' 231־234)
      ב. פרספקטיווה יהודית ודרמה ביוגרפית (עמ' 234־238)
      ג. באספקלריה פרולטרית (עמ' 239־245)
      ד. קסם הציור כציור (עמ' 246־251)
      ה. קולאז'ים פוסט-מודרניים (עמ' 251־256)
      ו. תמורות בארבעה שלבים (עמ' 256־258)
• פרק עשירי: הצעקה והדהודיה: על ציורו של אדוורד מונק בראי הספרות העברית (עמ' 259־279)
      א. יצירת-מפתח באמנות המודרנית  (עמ' 259־263)
      ב. מגעים מוקדמים: ברדיצ'בסקי ואצ"ג (עמ' 263־265)
      ג. ש' שלום: הצטברות מתח ופריקתו (עמ' 265־267)
      ד. משה דור: תסריט פעולה דרמטי (עמ' 267־269)
      ה. טוביה ריבנר: בין דממה לצעקה (עמ' 269־270)
      ו. עוזי שביט: לא קומפוזיציה של צבעים (עמ' 270־273)
      ז. דוד גרוסמן: בין מונק לברונו שולץ (עמ' 273־275)
      ח. לקחים בין-אמנותיים (עמ' 276־277)
      ט. איזכורים נוספים בשירה ובפרוזה (עמ' 277־279)
• פרק אחד-עשר: לשאלת השימוש במונח "אימפרסיוניזם" במחשבת הספרות העברית (עמ' 280־294)
      א. אימפרסיוניזם בספרות - מושג רופף וחמקמק (עמ' 280־284)
      ב. גוונים וסתירות בתיאור האימפרסיוניזם בביקורת העברית (עמ' 285־289)
      ג. הדגמה והשוואה: גנסין וכהנא-כרמון (עמ' 289־294)
• הערות (עמ' 295־341)
• הערה ביבליוגרפית (עמ' 342)
• מפתח השמות (עמ' 343־352)