בנימין בן חיים כספי (מקודם: סרברניקוב) נולד ברוסיה בג' בניסן תרמ״ה, 19 במארס 1885 ובמשך ששים שנות חייו עבר בכל אותן התחנות, אשר בני דורו עברו בהן, ונתנסה בכל הנסיונות אשר נתנסו, עד שהגיע לארץ, בה יצר ופעל ועמל ושר את שירת חייו הצנועה והזכה עד יום מותו. הוא למד לימודי קודש ב׳חדר׳ וב׳ישיבה׳, ואחר כך - לימודי חול באופן אכסטרני בהומל, בבריסק ובערים אחרות. בעודו צעיר מאוד נכנס להוראה, תחילה בשעורים פרטיים לעברית, לתנ״ך וכו׳ בקיוב (מ-1909 עד 1912), ואחר-כך כמורה בבית-ספר מסודר. ראשית דרכו זו היתה ב-1912 ב׳חדר המתוקן׳ של ש״ז פוגצ׳וב בוארשה. שם עבד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מכאן ואילך הוא עובר בנדודיו מעיר לעיר, ובכל מקום שבתו הוא מרביץ תורה לילדים, לנוער ולמבוגרים. הוא היה אחד המורים הראשונים לעברית חיה, לדיבור עברי, למבוגרים, והיתה לו גם שיטה מיוחדת משלו, המבוססת על המלים והבטויים העבריים, המצויים לרוב ביידיש, ועל פתגמים עבריים מפורסמים מפרקי אבות ומקורות אחרים, אשר הכניסם בפי התלמידים בטוב טעם ובבדיחות-דעת מלאה חן. והדברים נחרתו עמוק בלבות תלמידיו ותלמידותיו בקיוב, בסרטוב, בפטרובסק ובערים אחרות. בהן היה מורה כפעם בפעם גם לילדי הפליטים הרבים, אשר הועברו עם פרוץ המלחמה לערי פנים רוסיה, ולבסוף גם במוסקבה. שם היה גם אחד החברים הפעילים בחברת ׳חובבי שפת עבר׳ (אחר-כך: ׳תרבות׳), שעיקר פעולותיה נעשו בתנאי מחתרת קשים מחמת האיסור החמור להשתמש באות עברית בימי המלחמה. ויש לציין, כי כספי היה מחבר אז בעצמו ספרי לימוד לעברית, שכן הוצאות הספרים העבריות נפסקו לגמרי.  בימים ההם פעלו במוסקבה בשדה התרבות העברית בין השאר גם ש״ז פוגצ׳וב ויצחק אלתרמן. שלישיה זו (שניים אלה וב׳ כספי) בלטו במיוחד בפעולה זו בתכונה אחת מצוינת המשותפת לשלושתם: אופטימיות נלהבת ובדיחות דעת כאחת. כמה הסעירו שלושתם את הלבבות בשעת ׳ועידת חובבי שפת עבר׳ במוסקבה, שנתכנסה מיד אחרי מהפכת פברואר, בראשית ״האביב הפוליטי״ במדינה. כספי היה מכין כמעט בכל ערב וערב עיתון היתולי בלשון עברית חיה, אשר לא חסרו בה גם חידושים יפים.  כשנוצרה במוסקבה הסטודיה של ׳הבימה׳, הוא קרוב אליה, משתתף בפגישותיה, מקריא מיצירותיו, ״מרביץ״ בפלוני באלמוני בפרודיות שלו, וגם מתרגם ומנסה לכתוב בעצמו מחזות. הוא הוא שתירגם במוסקבה בשביל ׳הבימה׳ לפי זמנתה את ׳הגולם׳ ו׳המבול׳. פעילותו זו בשטח אמנות הבימה זיכתה אותו בחברות באגודה המוסקבאית של דרנטורגים וקומפוזיטורים, בה נרשם בשמו העברי כספי. ב-1926 עלה בנימין כספי עם משפתחו ארצה. בגלל משבר כלכלי בתקופה זו, נאלץ להתפרנס זמן מה מהוראה בשעורי ערב ומפרסומים ארעיים בעתונים התוליים שיצאו ״פעם ביובל״. לבסוף קיבל משרת מורה בבית החינוך לילדי העובדים בתל-אביב, וכעבור זמן עבר למוסד אחר, ולבסוף נכנס ב-1933 להוראה בגמנסיה ״אחד העם״ בפתח-תקווה, בה עבד בהצלחה רבה עד יומו האחרון. כל שנות עבודתו בארץ עברו על כספי בכיתות הנמוכות (עפי״ר בכיתות א׳-ב׳ עממיות). בנוסף לתרגומיו ל׳הבימה׳, הוא חיבר את הדרמה ״במדבר״ שיצאה לאור לאחר מותו ועוד נמצאה בעזבונו דרמה תנ״כית ״דבורה״, והרבה הרבה שירים ופזמונים, מהם פרודיות רציניות על דברי סופרים (כגון ״להד״ם״ - פרודיה על ״דוי״ לאברהם שלונסקי). כמו כן כתב שירים לילדים.
    בנימין כספי נפטר בל"ג בעומר תש"ו, 19 במאי 1946.
[מתוך: מ. אביגל בהקדמה לספרו של ב׳ כספי ׳במדבר׳ (תל-אביב : נ׳ טברסקי, תש״ז)]

ספריו: