אסתר שטרייט-וורצל נולדה בכ״ה בתמוז תרצ״ב, 25 ביולי 1932 בארץ-ישראל. מגן-הילדים ועד
סוף כתה י״ב למדה בגמנסיה אחד-העם, שאותה יסד וניהל אביה, הסופר והמבקר
שלום שטרייט. ילדותה ונעוריה עברו עליה במושבה פתח-תקוה, שאותה
תארה בספריה ״אורי״ ו״נערי המחתרת״. בשנת 1949, עם סיום למודיה בביה״ס התיכון, החלה
ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1952 סיימה תואר ראשון בספרות ובפסיכולוגיה
והחלה ללמד בגמנסיה שבה למדה, בפ״ת. במשך 32 שנים הייתה מורה ומחנכת. בשנתיים הראשונות
עוד הספיקה להורות בגמנסיה אחד-העם, 3 שנים לימדה ב״כנות״, בי״ס תיכון חקלאי ליד גדרה
(״אליפים״), ו-29 שנים לימדה בביה״ס התיכון העירוני ע״ש י.ח. ברנר בפ״ת. בשנת 1969
סיימה בהצטיינות תואר שני (M.A.) בספרות ובמקרא. בהיותה בת 55 (שנת 1987) פרשה לגמלאות
כדי להתמסר לכתיבה ולמפגשים עם קוראים. ״היה לי מזל להיוולד בתקופה מיוחדת ובמשפחה
מיוחדת״, מעידה אסתר על עצמה. ״התקופה – תקופת המאבק לעצמאות לאומית והולדת מדינת ישראל.
והבית – בית ההורים – בית מלא חום ואהבה, שופע ערכים, פתוח, ומכניס אורחים, ביניהם
אנשי רוח, סופרים ומשוררים – חבריו הקרובים של אבא, ומצד שני קרובי-משפחה, פליטים שרידי
שואה, שתחנתם הראשונה הייתה הבית שלנו. הייתי מאזינה לספוריהם העצובים, מסמרי השיער,
וקלטתי בנשימתי את כאבם. מסיבה זו הרביתי לכתוב על השואה, הגם שאני ״צברית״, כלומר
ילידת הארץ״. ״ביתנו נבנה בימי העלייה השניה ע״י אבי שלום ואחיו ישעיהו. שניהם היו
ידועים אז כאחים שטרייט, וסופרים רבים מתארים בקורות-חייהם כיצד עשו את צעדיהם הראשונים
בארץ בבית הזה״. בשנת 1954 נישאה אסתר למרדכי וורצל, שהיה אז סטודנט לרפואה, ונעשה
רופא מומחה ללב (קרדיולוג), מנהל יחידת צינתורים בביה״ח ביילינסון. אסתר ומרדכי הם
הורים לשלושה: שלומי (נשוי למירי), אבי ואורלי (נשואה לעופר). יש להם חמישה נכדים:
טל, שירה, נועה, פז ויאיר. אסתר שטרייט-וורצל נפטרה בד׳ בטבת תשע״ד, 7 בדצמבר 2013
לאחר מחלה קשה וממושכת.