מיכל מירון שקד, עיתונאית שפעלה בתחומי העיתונות, הטלוויזיה והאינטרנט, נולדה בי״ד בתמוז תשי״ז, 13 ביולי 1957 בירושלים. את דרכה בכתיבה החלה כילדה בעיתון דבר לילדים. בתחילת שנות ה-80 החלה לעבוד במקומון ״ירושלים״, וכתבה בו את מדור ״העיניים של מיכל״. לאחר מכן עברה לכתוב במקומון הירושלמי ״כל העיר״, ובעיתון ״ידיעות אחרונות״. ב-1985 עברה להתגורר בניו יורק שם כתבה במגזין ״פנטהאוז״ ובעיתון ״ספין״, והשתמשה בשם מישל מיירון (Michele Mayron). במסגרת עבודה זו חשפה את שמו של יוסי גינוסר כבכיר השב״כ המעורב בפרשת קו 300. ב-1992 שבה לארץ והחלה לכתוב טור יומי בעיתון מעריב. ב-1993 הגישה בערוץ 2 את תוכנית השיחות הלילית בין הסדינים, שעסקה בבעיות זוגיות ומיניות, ונחשבה לתוכנית הסקס הראשונה בטלוויזיה. התוכנית ספגה ביקורות קשות והורדה מהמסך, ומירון שקד אמרה על כך כי ״פתאום גיליתי שאני מלכת הפרובוקציות זה עצבן, כי התוכנית בעצם הקדימה את זמנה״. ב-1994 כתבה את הספר אם תיגע בי אני אצרח שעסק בגילוי עריות ונפרשה בו מערכת יחסים קשה בין אב לבתו, הכוללת התעללות. עם פרסומו עורר הספר סערה באמצעי התקשורת, והועלו השערות האם הספר מבוסס על חומרים אישיים. לאחר שאישרה בראיון עיתונאי כי ספר הנו אוטוביוגרפי, נפגע מכך אביה אשר הכחיש את האשמותיה הכלולות בספר, וניתק את הקשר עמה. ב-1998 שימשה למשך תקופה של שנה כדוברת רשות השידור. בסוף שנות ה-90, כתבה במגזין האתר וואלה!, וב-2000 הקימה וניהלה את האתר המגזיני ״Iwomen״, שקהל היעד שלו הוא נשים. בשנותיה האחרונות הייתה פעילה במיוחד בשיח הנשי והפמיניסטי בישראל. מירון שקד התגוררה בשנות חייה האחרונות ביישוב עין חמד שליד ירושלים. היא הייתה נשואה לאריק שקד ולהם שני בנים תאומים. מיכל מירון-שקד נפטרה בב' בסיון תשס״ז, 19 במאי 2007 ונטמנה בקיבוץ מעלה החמישה.
[מקורות: ויקיפדיה]

• אם תיגע בי אני אצרח (ירושלים : כתר, 1994) <רומן>
• ענדתי עגילים כחולים (ירושלים : כחול, 2010) <עריכה - דפנה פיינס-שער> <שירים פרי עטה המלווים דברי הספד ופרידה מפי כמה מחבריה הקרובים – צרויה שלו, גדעון לוי, יואב קרני ואחרים>