יעקב רביד (גרהרד רֶטְוִיצֶר) נולד בכ״ט בחשון תרפ״ב, 30 בנובמבר 1921 במנהיים שבגרמניה, עלה ארצה בגיל 16 (בעקבות המצב בגרמניה, וכחלק ממרד גיל הנעורים) ולמד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. ב-1940, כשבידיו תעודת בגרות מנדטורית ואחרי שהתגייס לנוטרים (מאוחר יותר השתתף גם במלחמת השחרור) כשפנקסיו מלאים חרוזים עבריים שכתב בסתר, החליט להעז ולשלוח 'משהו' לשלונסקי. באותה שנה פירסם אברהם שלונסקי ב'הארץ' את השיר הראשון פרי עטו של רביד, ולאחר מכן המשיך לפרסם שם את שיריו במשך שנים באופן די קבוע. גם יצחק למדן פירסם משיריו של רביד, בכתב העת ״גליונות״, וכך גם עשה גם גבריאל טלפיר בכתב העת ״גזית״. טלפיר גם ביקש מרביד לתרגם את 'משא אהבתו ומיתתו של הקורנט כריסטוף רילקה', מאת ריינר מריה רילקה, מגרמנית לעברית (1942). מלבד הפרסומים המכובדים שזכה להם, רביד זכה לתמיכה גם מצידו של חוקר הספרות והעורך דב סדן (שטוק).
ולמרות כל אלה, כאשר התקרב לגיל שלושים, החליט רביד לפתע שכל יצירותיו הן בוסר גמור, השמיד וזרק הכל ונשבע שלא יכתוב עוד מילה. ״משנת 1952 עד שנת 1986״, הוא אומר בפשטות, ״לא כתבתי ולו גם שיר אחד״ (מקור פרנסתו של רביד היה כל השנים משתלת צמחים ופרחים שאותה ניהל).
    מ-1986 חזר רביד אל הכתיבה והוציא שני ספרי שירה בזה אחר זה: ״מאוחר״ (1989) ו״ממעמקים״ (1990). משנת 2001 שיריו פורסמו באופן כמעט קבוע בכתב העת ״שבו״, ובגיל 87 החליט להוציא לאור מבחר משיריו שכתב בין השנים 1992 ל-2008. יעקב רביד נפטר בי״ז בסיון תשע״ב, 7 ביוני 2012.
[מקור: כריכת ספרו ״קינה צחורה״, גנזך המדינה]

ספריו: