רחל נגב נולדה בפינסק, פולין (כיום בתחומי בלארוס) בכ"ח בתשרי תרפ"ד, 8 באוקטובר 1923, בתם הבכורה של יצחק ואיטה זלדין. היא גדלה בבית עברי - אביה היה סופר, מורה ומנהל בבתי ספר של רשת החינוך ״תרבות״ וכבר מגיל שמונה, כתבה רחל שירים בעברית. ב-1935 עלתה המשפחה לארץ. רחל למדה בבית הספר החקלאי בעיינות, והיתה מראשוני המתיישבים בקיבוץ רביבים שבנגב. השירים שכתבה אז עסקו בנושא המחיר וחוב הדמים, והיו נבואה לעתיד. בל״ג בעומר 1947 נישאה לחברה לגרעין, אברהם נגב, וכאשר שנה אחר כך נפצע אברהם ואיבד את יד ימינו במלחמת העצמאות, יצאו השניים לשליחות של תנועת ״דרור הבונים״ בדרום אמריקה. ב-1952 חזרו לארץ והשתקעו בירושלים, שם למד אברהם ארכיאולוגיה.
    שיריה של רחל נגב - שירים ליריים, אישיים מאוד - התפרסמו לאורך השנים בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, ביניהם מאזניים וקשת. ב-1967 ראה אור ספרה הראשון, ״כמו שכתוב בלב״, וב-1978 - ספרה השני, ״כוכבים בוכים״. היא היתה חברה באגודת הסופרים, שופטת ב״פרס זאב״ לספרות ילדים, והשתתפה דרך קבע בתכניות ספרות ברדיו. ב-1979, בהיותה סטודנטית לתואר שני בספרות עברית, זכתה בפרס הארי הרשון לשירה. ב-1982 מתה ממחלה קשה. על מצבתה נחקקה שורה משירה האחרון: ״להיות עננה לבנה, שותה אור״. כעבור שנתיים התפרסם מעזבונה ספר שירים שלישי, ״להיות עננה לבנה״.
    על שמה הקים בעלה, פרופ׳ אברהם נגב, שהיה ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, את ״פרס רחל נגב לשירה״: תחרות שנתית הפתוחה לכלל תלמידי האוניברסיטה העברית, למימון הוצאתו לאור של ספר שירה שנמצא ראוי לכך. רחל נגב הניחה שתי בנות: אילת וענת.
[תודה לאילת נגב]