משה מנשהוף נולד באספהאן שבאיראן בשנת 1958. הוא למד בבית הספר "אתהאד" של אליאנס בעיר הולדתו ועלה ארצה בשנת 1979. מנשהוף סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1986 באוניברסיטה העברית שבירושלים. בתקופת לימודיו בירושלים היה בין השאר תלמידו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ ונמנה עם החוג המצומצם שפקד את ביתו מדי מוצאי שבת.  ב-1994 סיים את לימודי התואר השני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. נושא התיזה שלו היה: "יחסם של האיראנים אל היהודים ערב המהפכה האסלאמית באיראן". בלימודי התואר השלישי שב לעסוק בפילוסופיה. נושא עבודת המחקר שלו, שטרם הושלמה, הנו "תפיסה וזיכרון", והוא מציג בה תיאוריה מקורית באמצעותה הוא מנסה להסביר איך אנחנו תופסים ואיך אנחנו זוכרים. בעבודה זו הוא מנסה להתמודד עם בעיות שונות מהספרות הפילוסופית הקשורות לנושא זה. בשנים 1986־1987, כתב ביקורות ספרים אחדות בעיתון "כותרת ראשית". וכן עסק בכתיבה עיתונאית במקומון "צומת השרון". ב-2008 ייסד את הוצאת הספרים "כתב". מנשהוף מתגורר בתל-אביב. בנו הוא המשורר אמיר מנשהוף.
[מקורות: ויקיפדיה]
[צילום: מוטי קיקיון]

ספריו:

• אופוריה (תל-אביב : כנרת, 1994)
• הכפיל הוירטואלי (תל-אביב : כתב ווב, 2008) <עורכת - מירי פלד> <"רומן מדע בדיוני פילוסופי">
• ספור המטמון באי ודאות (תל אביב : כתב ווב, 2011) <איורים - רעות אלעד>
• עמוס - גואל הגורל (תל אביב : כתב, תשע"א 2011)
• האחרים (תל אביב : כתב, תשע"ה 2014) <עריכה - גל אלגר>

תרגום:

• שירת רומי : שירים מהמת’נווי ופרקים בהגותו של ג’לאל אל-דין רומי (תל אביב : כתב, תשע"ג 2013) <עריכה - יואב איתמר>