יונתן ברקאי (יאן שיבנסקי), ניצול שואה, שחקן, מורה ומשורר נולד בו' בניסן תרצ"ז, 18 במארס 1937, בלידא, כיום עיירה בבלארוס (סמוכה לוילנה). נולד כיונס ברקוביץ' ומאז התגלגל בשמות וזהויות שונים. ב-1941 עם פלישת הגרמנים נרצח אביו. ב-1942 בהיותו בן חמש ניצל על-ידי אמו מהשחיטה הגדולה בגטו. הם שרדו את המלחמה בעזרת תעודות אריות שסופקו להם על-ידי הכומר חסיד אומות העולם, ד"ר ויטולד שימצ'קביץ'. ב-1951 בהיותו בן 14 עלה עם אמו לארץ והתגורר איתה ועם אביו החורג בקרית אתא. סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה. שיחק בתיאטרון "האוהל" ובתיאטרון חיפה והשתתף בתסכיתים בקול ישראל. ברקאי נסע לניו-יורק ללמוד משחק ובימוי אצל אוטה האגן והרברט ברגוף. בשובו ארצה החל בקריירה הפדגוגית שלו. לימד היסטוריה, אזרחות ותיאטרון בבתי ספר תיכוניים בקרית חיים ובקרית ביאליק. החל לכתוב שירה ב-1990 והשתתף בסדנאות שירה של אגי משעול וישראל בר-כוכב. בתיאטרון ובשירה מצא מפלט מסיוטי העבר. שיריו ותרגומיו מפולנית פורסמו באתרים Nrg Ynet ושחרזדה.
[מקורות: ויקיפדיה, Fb]
[צילום: תמר ברקאי]

ספריו:

• דו"ח קצר : שירים (רעננה : אבן חושן, 2010) <עריכה - ענת זכריה>
• באווירה הפסטורלית של בית העלמין : שירים (רעננה : הוצאת אבן חושן, תשע"ד 2014)

• רק החיבה עולה לשמים / תומאש יאסטרון (חיפה : פרדס, תש"ע 2010) <הבאה לדפוס ועריכת תרגום - ענת זכריה>

• דו"ח קצר באתר