א. ב. יפה.
    לאה גולדברג : תווי דמות ויצירה  / א"ב יפה. -- תל אביב  : הוצאת ספרים רשפים, תשנ"ד 1994.
    294 עמ'.
    Lea Goldberg : an appreciation of the poet and her work / A. B. Yoffe

    בפרקי הספר הזה עומד א"ב יפה על ייחודה של לאה גולדברג בתחומי יצירתה השונים. כלאה גולדברג עצמה, שכתיבתה כמבקרת ספרותית עמדה לנגד עיניו, אין א"ב יפה מסתפק בדרכי ניתוח פורמאליסטיים, אלא יוצר סינתיזה של כלי-אבחנה מגוונים: התרשמות אימפרסיוניסטית בצד אבחנה פואטית, צורנית; זיקות בין היצירה הספרותית לבין חומרים אוטוביוגרפיים; הקשרים פוליטיים וחברתיים והקשרים ספרותיים עבריים ואוניברסליים.
    א"ב יפה עומד על ייחודה של לאה גולדברג כמשוררת, כמספרת, כחוקרת ספרות, כמחזאית וכמבקרת תיאטרון. הוא בוחן את הלחן הייחודי לה כמשוררת בתוך השלישיה שלונסקי - אלתרמן - לאה גולדברג; הוא מתייחס לפתיחותה אל הספרות האוניברסלית מתוך אמונה בכוח המפרה של דיאלוג מעין זה, כפי שהיא עצמה היטיבה להגדיר בהסבריה את זיקתה לשירת אברהם בן-יצחק: "מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית"; המחבר מציין את השימוש שעושה לאה גולדברג במוטיבים עממיים ובצורות קלאסיות מאידך, חרף היותה משוררת מודרניסטית; הוא מתעכב על הסתייגותה מן העמדה הסוציולוגיסטית בביקורת, חרף השתייכותה אל המחנה שאימץ את תורת הפוליטיזציה של הספרות. הוא מאפיין את הסינתיזה המושלמת בביקורת של לאה גולדברג בין הגישה ההתרשמותית והגישה הרעיונית, את יציאתה כנגד "מבקרים האוהבים את עצמם יותר מאשר את הדברים המשמשים להם מושא לביקורת", כלשונה.
    ספרו של א"ב יפה נוגע גם בדברים שכמעט נזנחו בביקורת על יצירתה של לאה גולדברג (כגון הרומן האוטוביוגרפי בחלקו "והוא האור", מחזותיה ורשימותיה המפוזרות בעתונות הספרותית, במדור "יומן ספרותי"). יפה מצליח לא רק לצייר את דמותה של לאה גולדברג כיוצרת, אלא גם לעורר בקורא געגועים ללאה גולדברג כמשוררת-של-אמת, כמבקרת שאהבה את הספרות, כמי שפתחה לספרות העברית חלונות לספרות העולם.

תוכן העניינים:

• [פתח דבר] (עמ' 7־8)
• ראשית דרכה (עמ' 9־25)
• אֶמֶת הָרְאִי וְהַשָׁרִים (עמ' 26־51)
  "טבעות עשן" (עמ' 28־31)
  "שיבולת ירוקת העין" (עמ' 31־33)
  השיר העממי (עמ' 33־41)
  "על הפריחה" (עמ' 41־45)
  "ברק בבוקר" (עמ' 45־46)
  שירת האשה (עמ' 46־49)
  "שארית החיים" (עמ' 49־51)
• המחזות (עמ' 52־71)
  "ים בחלון" (עמ' 52־55)
  שושנת אסטוריה (עמ' 55־57)
  בעלת הארמון (עמ' 57־63)
  המחזת "אגדת שלושה וארבעה" לביאליק (עמ' 63־67)
  ההר האילם (עמ' 68־71)
• כתבי הפרוזה (עמ' 72־102)
  "מכתבים מנסיעה מדומה" (עמ' 92־97)
  "והוא האור" (עמ' 97־102)
• שירת הילדות (עמ' 103־112)
• שבחי המסה הלירית (עמ' 113־121)
• האומץ לחולין (עמ' 122־156)
• ספרות ללא משפטים קדומים (עמ' 157־169)
• תור הזהב של הספרות הרוסית (עמ' 170־173)
• בזכות האגדה והדמיון (עמ' 174־179)
• כתבים על הדרמה והתיאטרון (עמ' 180־210)
• מבקרת תיאטרון (עמ' 211־221)
• בראי הביקורת (עמ' 222־257)
   
• הערות ביבליוגרפיות (עמ' 258־260)
• לוח תאריכים (עמ' 261־263)
   
• נספחות:
  שבעה מכתבים אל אברהם שלונסקי (עמ' 264־271)
  מירנדולינה יקירתי (ארבעה מכתבים למירה שלונסקי) (עמ' 272־280)
  שש אגרות של נתן אלתרמן ושניים משיריו בתרגומה של לאה גולדברג לרוסית (עמ' 281־289)
   
• מפתח (עמ' 291־294)