ידידיה
פלס (פלורסהיים) נולד בד' טבת תר"פ, 26 בדצמבר 1919 בהמבורג שבגרמניה
לאביו מיכאל ולאמו מרגלית. אביו בא מבית דתי, משכיל ואמו מבית ציוני אדוק.
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 הביאה לעליית המשפחה לארץ – לחיפה.
קודם עלו הוריו וכעבור כחצי שנה עלו הוא (בן ה-13) ואחותו אלישבע, בת ה-12
. מאחור נשאר אחיו התאום – מקס – במוסד, ועם שאר הנכים הושמד ע"י הנאצים.
חוויה זו לא הרפתה ממנו כל חייו. בארץ למד בבית הספר הריאלי ובגבור
עליו ההכרה הציונית-התישבותית הכשיר עצמו להגשמה חקלאית בבית הספר החקלאי
בכדורי. שם הצטרף לגרעין של המחנות העולים, ואתו הגיע לאחר הכשרה בנען,
לחולתה, בסתיו 1939. בחולתה עבד זמן מה במכבסה ואחר כך כרועה צאן. הוא חלה
בקדחת, ובין הזמנים, ב-1943, נישא לחווה ולמשפחה הצעירה נולדו שלושה ילדים.
פלס היה התרבותניק בקיבוצו, חולתה: הכין את החגים, כתב פזמונים, תרגם
שירים, וערך את היומן. ב-1943 נשלח לסמינר מדריכים של עלית הנוער, ובשובו,
לאחר תקופה קצרה של הדרכה, היה רפתן לצד המשך פעילותו התרבותית. עם הקמת
המכללה בתל חי היה בין הסטודנטים הראשונים ושילב את עבודתו ברפת עם לימודי
ספרות מפיו של נתן זך. בולטותו גרמה לנתן זך להתערב בשבילו באספת הקיבוץ
ולשכנעה לשלוח אותו ללימודים סדורים. באמצע שנות הששים נמצאה פשרה "ציונית"
והוא נשלח לקורס הגבוה באפעל ונעשה גם סטודנט שלא מן המנין באוניברסיטת תל
אביב. בהמשך התקבל כסטודנט מן המנין ותוך כדי עבודתו בהוצאת הספרים של
הקיבוץ המאוחד, השלים בהצטיינות יתרה לימודי מוסמך בספרות ימי הביניים.
משנות השבעים, במשך כ-20 שנה, עבד בהוצאת הקיבוץ המאוחד בחוליה לספרות יפה,
ומלבד המו"לות חקר, תרגם וכתב ופרסם, ותוך כדי כך הקים ופיתח את ארכיון
חולתה. באוגוסט 1994 נתקף באירוע מוחי ושותק בכל גופו. בכ"ז
באדר ב' תשס"ה, 7 באפריל 2005 נפטר ידידיה פלס והותיר אחריו בנוסף לרעייתו
וילדיו 10 נכדים וארבעה נינים.
שירי קודש / בחיי בן יוסף אבן פקודה ; מהדורה ביקורתית על פי כתבי יד על ידי ידידיה פלס (תל אביב, תשל"ז)
<"הוגש בתורת חיבור לשם השגת תואר "מוסמך אוניברסיטה" באוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח, החוג לספרות עברית">
הפיוט בישראל : מקורות לסוציולוגיה של הפיוט (חולתה ; תל אביב, תשל"ט)
תרגום ועריכה:
שירת האגם הגווע / מאת פטר מירום (תל אביב : דבר, 1960)
לשמש : שירות ותשבחות לשמש / פטר מירום (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט)
הים המוזר : ים המלח / פטר מירום (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1971)
אגם השירים : ים כנרת / פטר מירום (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1972)
איציק והפרפר / קלאוס בורן (תל אביב : הקבוץ המאחד, תשל"ט)
<ציורים - יוסף פלצ'ק>
שם שועלים יחללו : ספורי מעשיות / לודויק אשכנזי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1979)
<איורים - אנדרי ברכה>
דג הוא דג / לאו ליוני (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם)
משירת ימי הביניים : שירי חול, שירי קודש ושירי ציון, משירת איטליה, מקאמות (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980)
מדומה : מבחר שירים / נלי זק"ש (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"א)
האדם והשירה / אריה לודויג שטראוס (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1985)
<תרגום בשיתוף טוביה ריבנר. כולל אחרית-דבר מאת ידידיה פלס>
אלגיות על העקבות בחול / נלי זק"ש (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ"ז 1987)
מכתבים על אודות התחושות / משה מנדלסון (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
<פתח דבר - ירמיהו יובל>
לבנות ולהיבנות : תנועת "הבונים" בגרמניה 1920־1942 / שלמה זיו (תל-אביב : בית לוחמי הגיטאות, 1990)
חלוץ ומדריך : לדמותו של אליהו כהן : דמשק א' באייר תרע"ד - חולתה ד' באלול תשמ"ט (חולתה, תשנ"א)
המוות, רילקה ואני / מריאן רבינוביץ (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
<תרגמה מכתב-היד האנגלי מרים רון ; תרגום שירי המחבר ידידיה פלס>
אל מול פני הרעה : תגובות לפורענות בתרבות היהודית החדשה / דוד רוסקיס (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ג 1993)
שירה אחרת : לקט מן השירה הגרמנית הפוסט-נאצית (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1993)
אמנות הספר היהודית : מהרנסאנס עד הרוקוקו / אורזולה שוברט (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994)
<מבוא היסטורי - קורט שוברט>
שלך בידידות : התכתבות / אטה מירון, יעקב שמעוני (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994)
התנועה הקואופרטיבית בעולם ובא"י : בין קפיטליזם וקומוניזם, מבחר כתבים / פראנץ אופנהיימר (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ"ה 1994)
<קיבץ והקדים מבוא והערות אברהם יסעור>
משירי טרזין / פטר קין (תל אביב הקיבוץ המאוחד, תשנ"ו 1996)
<רישומים - פטר קין>
מחייו של לא יוצלח : נובלה / יוזף פון אייכנדורף (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998)
העקרון הפואטי : שלוש מסות / אדגר אלן פו (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ס 1999)
<מבוא - צפירה פורת ; אחרית דבר - ת"ס אליוט>
ידידיה
פלס (פלורסהיים) נולד בד' טבת תר"פ, 26 בדצמבר 1919 בהמבורג שבגרמניה
לאביו מיכאל ולאמו מרגלית. אביו בא מבית דתי, משכיל ואמו מבית ציוני אדוק.
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933 הביאה לעליית המשפחה לארץ – לחיפה.
קודם עלו הוריו וכעבור כחצי שנה עלו הוא (בן ה-13) ואחותו אלישבע, בת ה-12
. מאחור נשאר אחיו התאום – מקס – במוסד, ועם שאר הנכים הושמד ע"י הנאצים.
חוויה זו לא הרפתה ממנו כל חייו. בארץ למד בבית הספר הריאלי ובגבור
עליו ההכרה הציונית-התישבותית הכשיר עצמו להגשמה חקלאית בבית הספר החקלאי
בכדורי. שם הצטרף לגרעין של המחנות העולים, ואתו הגיע לאחר הכשרה בנען,
לחולתה, בסתיו 1939. בחולתה עבד זמן מה במכבסה ואחר כך כרועה צאן. הוא חלה
בקדחת, ובין הזמנים, ב-1943, נישא לחווה ולמשפחה הצעירה נולדו שלושה ילדים.
פלס היה התרבותניק בקיבוצו, חולתה: הכין את החגים, כתב פזמונים, תרגם
שירים, וערך את היומן. ב-1943 נשלח לסמינר מדריכים של עלית הנוער, ובשובו,
לאחר תקופה קצרה של הדרכה, היה רפתן לצד המשך פעילותו התרבותית. עם הקמת
המכללה בתל חי היה בין הסטודנטים הראשונים ושילב את עבודתו ברפת עם לימודי
ספרות מפיו של נתן זך. בולטותו גרמה לנתן זך להתערב בשבילו באספת הקיבוץ
ולשכנעה לשלוח אותו ללימודים סדורים. באמצע שנות הששים נמצאה פשרה "ציונית"
והוא נשלח לקורס הגבוה באפעל ונעשה גם סטודנט שלא מן המנין באוניברסיטת תל
אביב. בהמשך התקבל כסטודנט מן המנין ותוך כדי עבודתו בהוצאת הספרים של
הקיבוץ המאוחד, השלים בהצטיינות יתרה לימודי מוסמך בספרות ימי הביניים.
משנות השבעים, במשך כ-20 שנה, עבד בהוצאת הקיבוץ המאוחד בחוליה לספרות יפה,
ומלבד המו"לות חקר, תרגם וכתב ופרסם, ותוך כדי כך הקים ופיתח את ארכיון
חולתה. באוגוסט 1994 נתקף באירוע מוחי ושותק בכל גופו. בכ"ז
באדר ב' תשס"ה, 7 באפריל 2005 נפטר ידידיה פלס והותיר אחריו בנוסף לרעייתו
וילדיו 10 נכדים וארבעה נינים.