חיים נחמן שפירא נולד במינסק, בירת רוסיה הלבנה (בלארוס) בשנת תרנ"ה 1895. אביו, ר' אברהם דובר שפירא, היה רבה האחרון של קובנה (ליטא) וסבו (מצד אמו) היה "הגדול ממינסק", ר' ירוחם ליב פרלמן. ח"נ שפירא למד ב"חדר" ובישיבות ובשנים 1921־1925 למד בלשנות שמית ופילוסופיה באוניברסיטת וינה. ב-1925 התמנה מרצה ללשונות שמיות באוניברסיטת קובנה וב-1931 הוענק לו תואר פרופסור והמשיך בכהונתו עם חילופי המשטר בליטא עד 1940. כל השנים עסק בפעילות ציונית. פירסם סיפורים, מאמרים, דברי הגות ומחקר ב"גליונות", "העולם", "מאזנים", "אידישע שטימע", "מזרח ומערב", "הד ליטא". התכונן להוציא לאור חיבור מקיף על "תולדות הספרות העברית החדשה" בשנים-עשר כרכים, אך יצא ממנו רק כרך אחד על ספרות ההשכלה. הכרך השני המוכן אבד בגיטו, השאר הוחבא בגיטו קובנה ולא נמצא. בימי הכיבוש הגרמני עמד בראש המשרד לחינוך ולתרבות בגיטו קובנה (סלובודקה), ארגן בתי ספר ועסק בפעילות תרבותית. ביום י"א בכסלו תש"ד, 8 בדצמבר 1943 הוצא להורג יחד עם אשתו (רעיה), אמו (רחל) ובנו היחיד (איתמר). ידידיו ותלמידיו הוציאו פירסום מחתרתי לזכרו בשם "יתמות" (1944) .
תרגום:
|