הדי בן־עמר נולד בל׳ באדר א׳ תשי״ד, 5 במארס 1954 בשכונת נוה יהושע ברמת גן להוריו, צבי ודבורה יוצאי רומניה. למד בבית הספר בליך ברמת־חן ושירת בנח״ל בגרעין שהלך לקיבוץ יד־חנה. למד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל־אביב. ריכז את שבט הצופים של הרצליה פיתוח, היה מדריך חבורות רחוב בשכונת התקוה ויזם פרויקט של הכנת החבורה לטירונות. היה מדריך בכפר הנוער קדמה ולמד במדרשה לאמנות ברמת השרון. הדי הצטרף כחבר לקיבוץ יד חנה. בסוף שנות השבעים פרסם סיפורים קצרים בעתונות.
    ספרו הראשון, בשם שמים מספר את קורותיה של משפחה מקיבוץ דימיוני, תל־זיו, בשנים 1997–2010, כשמדינת ישראל נהפכת למדינת־הלכה. אילי, הבן הצעיר במשפחה, נוסע עם שני חבריו לחפש את אחיותיו הנמצאות בסמינר לחזרה בתשובה, במטרה לעזוב איתן את הארץ. במהלך הנסיה מתוודעים הקוראים להשתלשלות האירועים שהביאו לעליית ראש־הממשלה החרדי הראשון, וכן הווי החיים במדינת־ההלכה.
    ספרו השני, הביוגרפיה החולנית של הדי בן־עמר, הוא קובץ סיפורים שפורסמו לראשונה בכתב־העת האינטרנטי ״אחר״ בעריכת רון מיברג. הסיפורים מהחיים – כולם מחייו וחיי בני משפחתו. כולם סיפורים אמיתיים, כולל הסיפור איך הלך הדי בן־עמר לחפש בר־סמכא רפואי שיהיה מוכן לערוך לו ניתוח לובוטומי – ניתוק האונות במוחו. הניתוח נועד לעשות אותו לזומבי, כמקובל בחברה, או לפחות לגרום לו לקחת את החיים ברצינות. זה לא הצליח. אף בר־סמכא רפואי לא הסכים לנתח אותו. ולכן הדי בן־עמר ממשיך לחשוב שהחיים מצחיקים ואפילו מצחיקים מאוד. ולכן גם הסיפורים שלו גורמים לנו לצחוק, ולפעמים אפילו לצחוק מאוד...
[צילום: ענר גלם]

ספריו:

• בשם שמים (תל אביב : עם עובד, תשנ״ח 1998)
• הביוגרפיה החולנית של הדי בן־עמר (תל אביב : גוונים, תשע״ב 2011)

על המחבר ויצירתו: