ישראל הלוי טלר, מורה ברחובות, נולד   בזלוטשוב, גליציה המזרחית (כיום בתחומי מערב אוקראינה) בי״ב בכסלו תקצ״ו, 3 בדצמבר 1835. למד בצעירותו ב״חדר״ ובישיבה. לאחר שנתפס להשכלה עזב את גליציה (1865) ויצא תחילה לבוקובינה ומשם לרומניה ועסק בהוראה בבוטושאן ובגאלאץ. עם התעוררות תנועת חיבת־ציון ברומניה היה אחד מראשיה ודוברה, אם בעתונות ואם בפעילות המעשית. עלה ארצה ב־1896 והורה במשך שנים רבות ברחובות. העלה עם תלמידיו מחזות עבריים ותירגם שירים להצגות. בשנותיו האחרונות עבר לירושלים ועסק בה בהוראה פרטית. חותנו של משה סמילנסקי.
    השתתף משנות השישים של המאה הי״ט בעיתונות העברית בחו״ל ולאחר־מכן בארצישראלית, בענייני יום, חיבת־ציון, חקרי לשון ובעיות חינוך. ספריו: ״שיר המעלות״ (על ישוב א״י. וינה, תרמ״ב), ״תלמוד תורה״ (נאום בחנוכת בית־הספר בגאלאץ. 1891), ״ספר הגיון לב״ (שירי ציון ואחרים. חרס״ג), ״ספר תורת הלשון (2 כרכים. תר״ע–תרע״ג), ״בינה בתולדות אבותינו אברהם, יצחק ויעקב״ (לתלמידים. ״מתנה ביום הולדתי השמונים״. תרע״ו), ״בן אוני״ (לזכר בנו, המורה ברחובות, יהודה טלר. תרע״ד), ״האנגלים והעברים״ (תר״ף). תירגם נאומו של ש. פיניליש, מראשי חובבי־ציון ברומניה, בצירוף שירים משלו (קראקא, 1896). עשה למען שיפור ההיגוי העברי ולשם כך הטיף להקלות בדקדוק העברי. בשל חקרי־לשון שלו נבחר כחבר ועד־הלשון וזמן־מה היה מזכירו. לאחר מותו ברחובות, בט״ז בכסלו תרפ״ב, 17 בדצמבר 1921, נתפרסמו מזיכרונותיו בירחון ״מימים ראשונים״ (כרך ב). אחיו הצעיר היה צבי אלעזר טלר, מורה אף הוא.

ישראל טלר  בספריה הלאומית

יצירות ישראל טלר בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, תדהר, ויקיפדיה] 

ספריו:

עריכה:

על המחבר ויצירתו: