נח פינס נולד בעיירה שקלוב
(כיום בבלארוס)
בשנת תרל"א, 1871. אביו, אהרן, היה סוחר יערות. הוא למד בישיבת וולוז'ין ותוך כך
שקע בספרות ההשכלה העברית. מגיל 17 עסק בהוראה. היה בין החבורה המצומצמת של
מורים שהקימה במקומות שונים בפולין וברוסיה את "החדר המתוקן". בעיקר נודע ה"חדר" שלו בלובלין
בראשית המאה. פינס יצא לשם השתלמות בפדגוגיה באוניברסיטאות גרמניה ושווייץ. הורה חליפות בווארשה, בגימנסיה
היהודית של פ. כהן בווילנה, בקורסים הגרודנאים למורים, שהיה ביוזמיהם ולאחרונה בבית המדרש למורים
באודיסה. נח פינס עלה ארצה ב-1919 באניה "רוסלאן" והורה בבית המדרש למורים ע"ש
ל.ווינסקי בתל-אביב ומ-1923 שימש כמנהלו ובתפקיד זה עד ימיו
האחרונים. פינס היה חתנו של שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר).
את פעלו הספרותי החל פינס בשירה והיה בחברת המשוררים
שקמה בתקופת הביניים בין יל"ג וראשיתו של ביאליק (יחד עם שמואל ליב גורדון,
מנחם מנדל דוליצקי ועוד). ילקוט שיריו "שירי הגיון" ("מקוריים ומתורגמים". וארשה תרנ"ב) עורר הדי-מהלל של ראשי הביקורת והשירה
בימים ההם (מיהל"ל עד יוסף קלוזנר. הספר הוקדש
ליל"ג, שהיה עוד בחיים. כאן אף הודגש עידודו של
יל"ג). לאחר מכן נטש, כדרכה של כל אותה חבורה
(כנראה בשל הופעתו של ביאליק), את תחום השירה וחזר
אליו אך באקראי. פינס עבר לעשייה בתחום החינוך - אם בהוראה ואם בהוצאת ספרי-לימוד וכן פירסם מאמרים
ומסות בבעיות חינוך בעיתונות הפדגוגית העברית בחו"ל ובארץ. חידוש רב היה בספרו "הזמיר" (שירי
ילדים לזמדה ולמקרא. אודיסה, תרס"ג. כמה מהדורות.
האחת שיצאה באודיסה, תר"ע-תרע"א, היא בת שני חלקים). רק לאחר
מותו כונסו כתביו אלה. תחילה יצאה אסופת שיריו "צלצלי-ערב" (הוא עצמו הכין
את הקובץ הזה, שבו נכללו שיריו, שנדפסו באכסניות שונות במשך עשרות בשנים)
ואחר-כך "כתבים פדגוגיים" (תש"א). נח פינס נפטר בתל-אביב בכ' בתשרי ת"ש, 3
באוקטובר 1939 והובא לקבורה בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור ליד קברו של
יצחק אלתרמן.
[מקורות: קרסל, ספר בית הקברות הישן בתל-אביב, אופק³]
נח פינס נולד בעיירה שקלוב
(כיום בבלארוס)
בשנת תרל"א, 1871. אביו, אהרן, היה סוחר יערות. הוא למד בישיבת וולוז'ין ותוך כך
שקע בספרות ההשכלה העברית. מגיל 17 עסק בהוראה. היה בין החבורה המצומצמת של
מורים שהקימה במקומות שונים בפולין וברוסיה את "החדר המתוקן". בעיקר נודע ה"חדר" שלו בלובלין
בראשית המאה. פינס יצא לשם השתלמות בפדגוגיה באוניברסיטאות גרמניה ושווייץ. הורה חליפות בווארשה, בגימנסיה
היהודית של פ. כהן בווילנה, בקורסים הגרודנאים למורים, שהיה ביוזמיהם ולאחרונה בבית המדרש למורים
באודיסה. נח פינס עלה ארצה ב-1919 באניה "רוסלאן" והורה בבית המדרש למורים ע"ש
ל.ווינסקי בתל-אביב ומ-1923 שימש כמנהלו ובתפקיד זה עד ימיו
האחרונים. פינס היה חתנו של שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר).
את פעלו הספרותי החל פינס בשירה והיה בחברת המשוררים
שקמה בתקופת הביניים בין יל"ג וראשיתו של ביאליק (יחד עם שמואל ליב גורדון,
מנחם מנדל דוליצקי ועוד). ילקוט שיריו "שירי הגיון" ("מקוריים ומתורגמים". וארשה תרנ"ב) עורר הדי-מהלל של ראשי הביקורת והשירה
בימים ההם (מיהל"ל עד יוסף קלוזנר. הספר הוקדש
ליל"ג, שהיה עוד בחיים. כאן אף הודגש עידודו של
יל"ג). לאחר מכן נטש, כדרכה של כל אותה חבורה
(כנראה בשל הופעתו של ביאליק), את תחום השירה וחזר
אליו אך באקראי. פינס עבר לעשייה בתחום החינוך - אם בהוראה ואם בהוצאת ספרי-לימוד וכן פירסם מאמרים
ומסות בבעיות חינוך בעיתונות הפדגוגית העברית בחו"ל ובארץ. חידוש רב היה בספרו "הזמיר" (שירי
ילדים לזמדה ולמקרא. אודיסה, תרס"ג. כמה מהדורות.
האחת שיצאה באודיסה, תר"ע-תרע"א, היא בת שני חלקים). רק לאחר
מותו כונסו כתביו אלה. תחילה יצאה אסופת שיריו "צלצלי-ערב" (הוא עצמו הכין
את הקובץ הזה, שבו נכללו שיריו, שנדפסו באכסניות שונות במשך עשרות בשנים)
ואחר-כך "כתבים פדגוגיים" (תש"א). נח פינס נפטר בתל-אביב בכ' בתשרי ת"ש, 3
באוקטובר 1939 והובא לקבורה בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור ליד קברו של
יצחק אלתרמן.