מנחם
מנדל בן אברהם ווהלמן (או וולמן) נולד בעיירה סקרישב בפולין, בכ"ב בשבט תרי"ט,
27 בינואר 1859. למד בחדר וישיבות והתעתד לרבנות. פנה גם לחסידות. אולם בבואו לווארשה לרגל פרנסתו, והוא אז בז 28 החל בהוראה ועסק בכך
במשך עשרות בשנים. ווהלמן ייסד יחד עם הרב ריינס את תנועת "המזרחי" בווארשה והיה מראשי המטיפים
לציונות ועקב כך אף עורר חמתם
של החסידים. בסוף ימיו בפולין הורה תלמוד וכל שאר
מדעי היהדות בבית המדרש-למורים היהודי-הממשלתי
בווארשה מיסודו של ד"ר פוזננסקי ובבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בהנהלת ד"ר בלבן. ב-1925 עלה
ארצה ועסק בעבודותיו הספרותיות
המדעיות.
החל בפעלו הספרותי ב"הצפירה" ומאז השתתף בעיתונות
העברית ובכתבי-העת במאמרים ומחקרים בפינות שונות
שבמדעי היהדות. ניסה תחילה את כוחו גם בבלטריסטיקה.
אולם פנה תיכף למחקר. עיסוקו העיקרי: הגרעין ההיסטורי שבדברי אגדה וכן בירורים בגיאוגרפיה היסטורית
של ארץ ישראל. מחקרים אלה נתפרסמו ב"העולם",
"התקופה", "מזרח ומערב", "ירושלים", "התור" ועוד.
ספריו : "מסתרי האגדה" ("גילוי התעלומות של אגדות
התלמוד ע"י חקירות מדעיות". 2 כרכים. ווארשה-תל-אביב,
תרפ"ד-תר"ץ), "תקופת ישעיהו וחזיונותיו" ("ביאור
החזיונות על יסוד חקירות היסטוריות, עם מבואות, הערות
וציונים". תרפ"ט), "חקרי הארץ" ("חקירות גיאוגרפיות
וטופוגרפיות על אודות מקומות בארץ ישראל ובארצות
שכנות, בימי התנ"ך והתלמוד מסודר לפי א"ב. תרצ"ט), "המחתרת העברית בתקופת התלמוד" (תש"ח) ועוד.
מנדל ווהלמן נפטר בתל-אביב בי"ב בטבת תרצ"ד, 30 בדצמבר 1933 ונטמן בבית
הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. בנו הוא העתונאי והעסקן יהודה ליב ווהלמן.
[מקורות: קרסל,
תדהר, ארכיון ג. קרסל בספריה הלאומית בירושלים, ספר בית הקברות הישן בתל-אביב, ת"ש]
[צילום: אוסף שבדרון, הספריה הלאומית של ישראל]
מנחם
מנדל בן אברהם ווהלמן (או וולמן) נולד בעיירה סקרישב בפולין, בכ"ב בשבט תרי"ט,
27 בינואר 1859. למד בחדר וישיבות והתעתד לרבנות. פנה גם לחסידות. אולם בבואו לווארשה לרגל פרנסתו, והוא אז בז 28 החל בהוראה ועסק בכך
במשך עשרות בשנים. ווהלמן ייסד יחד עם הרב ריינס את תנועת "המזרחי" בווארשה והיה מראשי המטיפים
לציונות ועקב כך אף עורר חמתם
של החסידים. בסוף ימיו בפולין הורה תלמוד וכל שאר
מדעי היהדות בבית המדרש-למורים היהודי-הממשלתי
בווארשה מיסודו של ד"ר פוזננסקי ובבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בהנהלת ד"ר בלבן. ב-1925 עלה
ארצה ועסק בעבודותיו הספרותיות
המדעיות.
החל בפעלו הספרותי ב"הצפירה" ומאז השתתף בעיתונות
העברית ובכתבי-העת במאמרים ומחקרים בפינות שונות
שבמדעי היהדות. ניסה תחילה את כוחו גם בבלטריסטיקה.
אולם פנה תיכף למחקר. עיסוקו העיקרי: הגרעין ההיסטורי שבדברי אגדה וכן בירורים בגיאוגרפיה היסטורית
של ארץ ישראל. מחקרים אלה נתפרסמו ב"העולם",
"התקופה", "מזרח ומערב", "ירושלים", "התור" ועוד.
ספריו : "מסתרי האגדה" ("גילוי התעלומות של אגדות
התלמוד ע"י חקירות מדעיות". 2 כרכים. ווארשה-תל-אביב,
תרפ"ד-תר"ץ), "תקופת ישעיהו וחזיונותיו" ("ביאור
החזיונות על יסוד חקירות היסטוריות, עם מבואות, הערות
וציונים". תרפ"ט), "חקרי הארץ" ("חקירות גיאוגרפיות
וטופוגרפיות על אודות מקומות בארץ ישראל ובארצות
שכנות, בימי התנ"ך והתלמוד מסודר לפי א"ב. תרצ"ט), "המחתרת העברית בתקופת התלמוד" (תש"ח) ועוד.
