"צבי (הירש ביידיש וגריגורי ברוסית) אורחוב נולד
בב' באב תרס"ב, 5 באוגוסט 1902 בברסט-ליטובסק, בלארוס, בן זקונים לחיה ומיכאל
אורחוב. בעקבות המהפכה הרוסית וזיקתו לציונות הוא הצטרף לגרעין מיסודו
של יוסף טרומפלדור. ב-1918, בגיל 16, עזב את הבית ונדד עמם לארץ-ישראל דרך חצי האי קרים
(קראו
להם "הקרימצ'קים"). הוריו נספו בשואה. תפקידו כצעיר הגדוד, כך סיפר, היה (בין היתר)
לכפתר את השרוול על ידו האחת של גיבור תל-חי. הוא עבד בייבוש ביצות ובסלילת כביש
טבריה-צמח וכשנמאס לו, נסע
לאנטוורפן ועלה על אוניה כנער סיפון. עם שובו ארצה, שבע הרפתקאות ומוכן
לשלב ההתברגנות, הוא התחתן עם אמי, קיבל מניה ב"המעביר" מתנת חתונה מסבי, אבי אמי,
ובנה בית בתל אביב ברחוב פראג שנודע אז בשם "שכונת המעביר." אורחוב, כמו שקראו לו
כולם, כולל ילדיו, נעשה נהג בחברת "המעביר". "המעביר" התאחד עם איחוד רגב תחת השם "דן", והוא,
כחבר הקואופרטיב, התמנה למנהל משמרת לילה במוסך דן. אחר-כך עבד במחסן חלקי חילוף של דן
זמן מה עד שפרש. ב-1948, כשבן גוריון דרש לעברת שמות, אברהם שלונסקי יעץ לאורחוב לעברת
את שמו לאור-חוף.
וכך הוא עשה (בעקבות צעד נמהר זה, זכיתי בבית חינוך צפון לכינוי "אורנה מיגדלורה".
אורי אור-חוף, הנכד הבכור, מקטר עד היום: " מי צריך את המקף המחורבן הזה?"). לעת זיקנה
אור-חוף התחיל לכתוב מכתבים למערכות העיתונים על נושאים שונים. אור-חוף נפטר בביתו ברחוב פראג ב-1979 בגיל 77."
[מקורות: אורנה אור-חוף רולס]