יעקב גולדמן נולד בירושלים בג'
באדר א' תרט"ז, 10 במארס 1856 לאביו אשר, מיקירי ירושלים, ולאמו חיה רחל בת הרב ר' שלמה ליב פארזיוור מפינסק, שהצטיינה בחכמה ובמעשי-חסד לנצרכים ובעיקר ליתומים וליתומות. נתחנך על ידי אביו החורג (אביו נרצח בידי שודדים בסביבת סאלוניקי בהיותו שם בתור שד"ר של העדה האשכנזית שבירושלים, ואמו נישאה לר' צבי גראייבסקי מסלונים, אביו של הסופר ר' פנחס גראייבסקי) ולאחר-מכן בישיבת "עץ חיים".
בשל נטייתו בגיל מוקדם להשכלה נרדף על ידי העדה החרדית בירושלים. נשא לאשה את מרת אסתר מלכה בת הרב אברהם וולפינזון. בראשית תר"ן ביקר במערב אירופה לצרכי ריפוי ופרסם ב"הצפירה" רשמי-מסע מדרכו. ועם שובו נתקרב לחוגי המשכילים בירושלים ולראשי
הסופרים העברים בחוץ-לארץ ובמיוחד לנחום סוקולוב. בקיץ 1890 עבר ליפו והיה מזכיר העדה האשכנזית וממייסדי הישוב
החדש בה ומעורב בה בכל הפעילות הציבורית. בתרע"ו (1916) פרש מעבודתו הציבורית והיה רב ודרשן ומרצה שיעורי תורה בבית-הכנסת שבנוה-צדק, ובתר"פ יסד ליד בית-כנסת זה קופת גמילות חסדים בשם "מנצפ''ך" (ראשי תיבות: מדרש נוה צדק פרושים כנסיה) וניהלו כל ימיו. היה אחד הבולטים בעתונאים העברים בשליש האחרון
של המאה ה-19. ראשית כתיבתו בעתונו של יואל
משה סלומון "יהודה וירושלם". בסמוך לכך התחיל
להשתתף ב"הצפירה" ובהדרגה נעשה הכתב הראשי
ב"הצפירה" לכל ענייני הישוב. במשך שנים רבות נתפרסמו כתבותיו המפורטות (בחתימות: "גר ותושב", עקביא בן הראש") ב"הצפירה" וכן ב"האסיף"
ובעידודו של סוקולוב פירסם סקירות היסטוריות מפורטות על תולדות הישוב החדש. ליד "הצפירה" השתתף
גם ב"המגיד", "המליץ", "חבצלת", הקבצים הספרותיים שהוציא ז. יעבץ ועוד.
היה גם עורך "חבצלת", שעה
שהעודך עשה בדרכים ולפרקים מילא אותו עתון במאמרים משלו בכל גליון וגליון (בתרמ"ה למשל). בראשית
המאה ה-20 עבר עליו משבר רוחני, התרחק בהדרגה
מהכתיבה בעתונות החילונית והעתיק את עצמו למחנה
של שלומי האמונה ואף נעשה חבר "אגודת ישראל".
מאז ביקש להשכיח פעלו "האפיקורסי" בעתונות במשך
דור שלם. בשנותיו האחרונות העסיקוהו פלפולי תורה
ולכך מוקדשים שני ספריו. יעקב גולדמן נפטר בתל-אביב בי"ז בתמוז תרצ"א, 2 ביולי 1931 ונקבר
בפתח-תקוה.
[מקורות: קרסל,
תדהר]
ספר בני אשר : יכיל עשרים ושלשה פרקים, חקירות ודרישות בענינים שונים : פרק פרק וחקירותיו, פרק פרק ודרישותיו
(יפו : דפוס קואופרטיבי אחדות, תרפ"ד 1923) <חקירות
בארכיאולוגיה תלמודית וגיאוגרפיה היסטורית>
פרט ועוללות : והוא באורים וחידושים ישנים וגם חדשים לששת סדרי משנה
(ירושלים : דפוס ציון, תר"ץ-תרצ"א)
צרור
פרחים : לקברו-הרוחני של רבי יעקב גולדמן / מאת מוקיריו, מעריציו
ומכבדיו עלי אדמות ובחיי עד ; יצא לאור ע"י אחיו (מאם) פנחס בן-צבי
גראייבסקי (ירושלים : דפוס "ציון" רוהלד, מנחם-אב תרצ"א)
יעקב גולדמן נולד בירושלים בג'
באדר א' תרט"ז, 10 במארס 1856 לאביו אשר, מיקירי ירושלים, ולאמו חיה רחל בת הרב ר' שלמה ליב פארזיוור מפינסק, שהצטיינה בחכמה ובמעשי-חסד לנצרכים ובעיקר ליתומים וליתומות. נתחנך על ידי אביו החורג (אביו נרצח בידי שודדים בסביבת סאלוניקי בהיותו שם בתור שד"ר של העדה האשכנזית שבירושלים, ואמו נישאה לר' צבי גראייבסקי מסלונים, אביו של הסופר ר' פנחס גראייבסקי) ולאחר-מכן בישיבת "עץ חיים".
בשל נטייתו בגיל מוקדם להשכלה נרדף על ידי העדה החרדית בירושלים. נשא לאשה את מרת אסתר מלכה בת הרב אברהם וולפינזון. בראשית תר"ן ביקר במערב אירופה לצרכי ריפוי ופרסם ב"הצפירה" רשמי-מסע מדרכו. ועם שובו נתקרב לחוגי המשכילים בירושלים ולראשי
הסופרים העברים בחוץ-לארץ ובמיוחד לנחום סוקולוב. בקיץ 1890 עבר ליפו והיה מזכיר העדה האשכנזית וממייסדי הישוב
החדש בה ומעורב בה בכל הפעילות הציבורית. בתרע"ו (1916) פרש מעבודתו הציבורית והיה רב ודרשן ומרצה שיעורי תורה בבית-הכנסת שבנוה-צדק, ובתר"פ יסד ליד בית-כנסת זה קופת גמילות חסדים בשם "מנצפ''ך" (ראשי תיבות: מדרש נוה צדק פרושים כנסיה) וניהלו כל ימיו. היה אחד הבולטים בעתונאים העברים בשליש האחרון
של המאה ה-19. ראשית כתיבתו בעתונו של יואל
משה סלומון "יהודה וירושלם". בסמוך לכך התחיל
להשתתף ב"הצפירה" ובהדרגה נעשה הכתב הראשי
ב"הצפירה" לכל ענייני הישוב. במשך שנים רבות נתפרסמו כתבותיו המפורטות (בחתימות: "גר ותושב", עקביא בן הראש") ב"הצפירה" וכן ב"האסיף"
ובעידודו של סוקולוב פירסם סקירות היסטוריות מפורטות על תולדות הישוב החדש. ליד "הצפירה" השתתף
גם ב"המגיד", "המליץ", "חבצלת", הקבצים הספרותיים שהוציא ז. יעבץ ועוד.
היה גם עורך "חבצלת", שעה
שהעודך עשה בדרכים ולפרקים מילא אותו עתון במאמרים משלו בכל גליון וגליון (בתרמ"ה למשל). בראשית
המאה ה-20 עבר עליו משבר רוחני, התרחק בהדרגה
מהכתיבה בעתונות החילונית והעתיק את עצמו למחנה
של שלומי האמונה ואף נעשה חבר "אגודת ישראל".
מאז ביקש להשכיח פעלו "האפיקורסי" בעתונות במשך
דור שלם. בשנותיו האחרונות העסיקוהו פלפולי תורה
ולכך מוקדשים שני ספריו. יעקב גולדמן נפטר בתל-אביב בי"ז בתמוז תרצ"א, 2 ביולי 1931 ונקבר
בפתח-תקוה.
