המשורר יחזקאל פולרביץ נולד בשנת 1914 בעיירה יונישקיס בליטא. הוא קיבל חינוך עברי וציוני, וסיים את בית הספר התיכון העברי 'תרבות' בעיר שבלי. משנת 1928 היה פעיל בהסתדרות הנוער בית"ר ובשנים 1932־1933 היה מפקד קן ביתר בשבלי וכשעבר לקובנא היה חבר נציבות ביתר בליטא . עם כיבוש ליטא על ידי הסובייטים גורש מהאוניברסיטה בקובנה בה למד כימיה. בשנת 1941 נאסר בעוון פעילות ציונית, ונידון לעשר שנות מאסר, ולגירוש לסיביר לכל חייו (יחד עמו גורשו אשתו ובנו הצעיר). רק בשנת 1954 שוחרר ממאסרו, ויחד עם רעייתו, אלה, ובנם שב"י, חזרו לליטא. פולרביץ היה בין הראשונים שהעז לבקש רשות לעלות ארצה, עוד בהיותו בסיביר ב-1956. אחרי תשע שנים של מאבק, בשנת 1965, הצליח לעלות יחד עם משפחתו לארץ ישראל. מיום הגיעו ארצה התמסר כולו לעבודה ציבורית. בספטמבר 1969 הקים עם כמה מחבריו את ארגון אסירי ציון. הוציא לאור 7 ספרי שירה וסיפורת. בנו היחיד שב"י מאור שירת כרופא הצוללת 'דקר', שאבדה בים על כל אנשיה.