מנחם קפליוק נולד בקיטאיגורוד-פודולסק (כיום באוקראינה) בה׳ באב תר״ס, 31 ביולי 1900. עלה ארצה כחבר תנועת ״החלוץ״ ברוסיה עם העליה החלוצית הגדולה בתחילת שנות העשרים. בראשית-דרכו נפגש עם ערביי הארץ ועל-ידי קשר מתמיד איתם קנה לעצמו בקיאות באורח-חייהם בעיר, בכפר ובמאהלי הנוודים - הבדווים. השתלם באוניברסיטה העברית בירושלים במדעי-הלשון, ספרות ערב ובמחשבת האיסלאם. בשמשו כאחראי, משנות השלושים ואילך, במדור המזרח-התיכון בעיתון ״דבר״, שהה מפעם לפעם בארצות השכנות.
רשימות וסיפורים על נושאים ערביים שהחל לפרסם באמצע שנות השלושים במוספים ספרותיים של היומונים (בעיקר ב״דבר״) ובשבועון ״מאזנים״ (בעריכת אשר ברש ויעקב פיכמן) זכו בשעתם לפופולאריות רבה ורבים מהם תורגמו לשפות שונות. מאוחר יותר פירסם סיפורים על נושאים שונים בבמות הספרותיות, בכללן ״אורלוגין״ בעריכת אברהם שלונסקי; אך רוב נושאי סיפוריו הם על חיי הערבים ומיעוטים אתניים ודתיים (בהאים-פרסים, שומרונים ועוד) ומהם על רקע הסכסוך היהודי-ערבי, כפי שהוא משתקף בחיי הפרט. בנוסף על קבצי סיפוריו, פירסם סיפורים בשבועונים לילדים ולנוער וכן תירגם בהם מערבית ומפרסית.
כחלוץ התרגומים מהפרוזה הערבית החדשה מראשית שנות השלושים, תירגם מיצירותיהם של מספרים ערביים ממצרים ולבנון, שני המרכזים הספרותיים בארצות-ערב, בכללם משל טהא חוסיין (1889־1973), תופיק אלחכים (1898־1987) ונאגיב מחפוז (1911־2006). פירסם בירחון ״מאזנים״ ובמאספים הספרותיים של אגודת-הסופרים מאמרי-סיכום על הספרות הערבית החדשה ומונוגרפיות על אישים מרכזיים בספרות הערבית הקלאסית.
קפליוק פירסם את רשימותיו בשמו ובשמות בדויים: ק. מנחם, מ. קפיל, מ. אבי-רחל, מ. אבי-עודד, מ. אבו-אמין, מקף, מ. פודולי, ועוד. מנחם היה נשוי ליוכבד לבית ליפמנוביץ והיו הורים לשלושה ילדים: אמנון, עודד ורחל.  מנחם קפליוק נפטר בתל-אביב בז׳ בתשרי תשמ״ט, 18 בספטמבר 1988.
[מקורות: קרסל, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, תדהר, ויקיפדיה]

• סיפורו של ג׳משיד : סיפורים (תל-אביב : ספרית פועלים, הוצאת השומר הצעיר הקיבוץ הארצי, תשל״ד 1974)
• מרי נשי חלחוליתא : סיפורים (תל-אביב : ספרית-פועלים בהשתתפות קרן תל-אביב לספרות ולאמנות, תשל״ח 1978)