טלי כהן־שבתאי נולדה ב־1980 בירושלים.  בת בכורה להוריה. בגיל 12 החלה לכתוב פרוזה,והייתה לתלמידה מצטיינת בספרות במהלך שנות לימודי בית־הספר. בגיל 16 כתבה את הפואמה הראשונה שלה שנקראת ״היה הוא כצלם לרבים״ ועניינה אהבה אפלטונית ראשונית. טלי הושפעה בנעוריה מזלדה, רחל, נתן אלתרמן, אבן גבירול ולאונרד כהן. תמיד ידעה שגורלה יוליך אותה אל הכתיבה בכלל, ואל השירה בפרט. טלי טיילה רבות בעולם,סקרנותה הוליכה אותה לטייל במקומות זרים. ראויה לציון התקופה בסקנדינביה,שם שהתה בנורבגיה מספר שנים, ויצרה קשרים עם סופרים ומשוררים בוהמיינים, שהיה לה דיאלוג פורה איתם. נכתבו עליה מאמרים רבים בעיתונות הסקנדינבית, והיא חיה חיי משוררת מלאים. דווקא בנורבגיה צצו הפן היהודי־תנ״כי מצד אחד, והפן הפוליטי מהצד השני ביצירותיה. בשובה ארצה פרסמה את ספרה הראשון ״בסבך השחור נמהל ארגמן״, ושיריה פורסמו בכתבי העט ״מאזנים״ ו״נתיב״. טלי החלה להתעניין בקריאה וחקירה של ביוגרפיות על נשים יוצרות שרקדו את מחול המוות בחיים: סילביה פלאת, יונה וולך, וירג׳יניה וולף, לו אנדרס סלומה ועוד. ההליכה עד הקצה של החיים הלהיבה והשפיעה על טלי וכתיבתה. בפואמה ״חיי משוררת״ היא מעלה את הרהוריה על נושא זה. העצב לא זר לה ומה גם התאווה.
[מקורות: אתר סימניה]
[צילום: עמית כהן־שבתאי]

• בסבך השחור נמהל ארגמן : שירים (תל־אביב : גוונים, תשס״ז 2007) <עברית ואנגלית עמוד מול עמוד>
• תִּגָּר : שירים ופואמות (תל־אביב : ספרי עיתון 77, תשע״ב 2012) <עברית ואנגלית>
• תשע שנים ממך : שירים, פואמות ורשמים (תל־אביב : ספרי עתון 77, תשע״ח 2018)
• אישה כמוני : פואמות, שירים ורשמים 2018–2021 (תל־אביב : ספרי עתון 77, תשפ״ג 2023) <עברית ואנגלית>

• תגר באתר