אברהם אבלי ארליך (עהרליך) נולד במיטאו, קורלנדיה, בכ' באלול תקצ"ז, 20 בספטמבר 1837. קיבל חינון מסורתי וכללי וסיים לימודיו באוניברסיטת האלה בגרמניה (1868). עסק בהוראה וברבנות (בברלין ובנוידנברג) וב-1876 נקרא לנהל בית-ספד יהודי בריגה. לאחר עשרים שנות הוראה בריגה עבר לכהן ברבנות בטילזיט.  ארליך השתתף בשקידה בעיתונות העברית של המחצית השניה של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים ("המגיד", "המליץ", "הכרמל", "כנסת ישראל", "האשכול", "אוצר הספרות" ועוד) והיהודית-לועזית. פירסם שירים, רשימות מחקרים ותרגומים. בשל שירו "כקול רעם" (ברלין 1876), המוקדש להצלת הקיסר אלכסנדר השני, קיבל פרס מממשלת רוסיה, נוסף לפרס לימודים והשתלמות. פירסם בגרמנית מחקרים בתולדות הפילוסופיה היהודית ותולדות היהודים בריגה. אף הוציא בגרמנית ספדי לימוד וקבצי דרשות ומספד. הוסיף הערות לספרו של מורו י"מ זקש "באר מיכאל" (פירוש למחזור. ברלין, תדכ"ז).  ארליך נפטר בטילזיט, פרוסיה המזרחית, בכ"ח באדר א' תרע"ג, 7 במארס 1913.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia]