בן-ציון רפפורט (גם בנציון רפופורט), נולד בטרנוב שבגליציה המערבית (היום בפולין) ביום ט"ו באב תרמ"ד, 6 באוגוסט 1884. בהיותו בן שלוש מתה עליו אמו. בגיל 13 עבר אביו לנובי סאנץ (Nowy Sącz) ובה המשיך בלימודי קודש וחול בשקידה רבה כאוטודידקט. עסק במסחר ולא הצליח והתחיל בהוראה בגימנסיה העברית. לשם כך עבר לקרקוב. מצבו החומרי הוטב ויכול היה להיפנות לעיון ולמחקר. מאמריו הראשונים נתפרסמו ב"המצפה" ואחר כך ב"העולם" (פירסם גם ב"קולות"). מחקריו עסקו בביקורת המקרא, הפילוסופיה של ימי הביניים, הרמב"ם, הקבלה, בעיות הפילוסופיה הכללית, על קאנט ועל תורת ההכרה. בפילוסופיה הכללית הגיע לידי התמחות וחיבר כמה ספרים עליה. לא הפסיק עיוניו גם בימי השואה בהם עסק בחיבור פילוסופי, "שאין לו דבר משותף למאורעות זמננו" (מדבריו). החיבור ניצל בדרך-נס ויצא לאור בצירוף מכתבו האחרון (מיום 16 באוגוסט 1942) ואוטוביוגרפיה שלו בשם "טבע ורוח". בן-ציון רפפורט ניספה בשואה, כנראה בתחילת תש"ג (שלהי 1942).
[מקורות: קרסל, ידיעות גנזים, מס' 81 (ניסן תשל"ג)]

• הכרה ומציאות : קובץ מאמרים פילוסופיים (ברלין-וינה : בנימין הרץ, תרפ"ד) <נדפס בשנת תרפ"ד אבל לא יצא לאור עד אמצע שנת תרפ"ט>
• הוגים והגיונות (קרקוב : התאגדות הסופרים העברים, תרצ"ו 1936) <קובץ מאמרים פילוסופיים>
• טבע ורוח : מחקרים פילוסופיים (ירושלים : מוסד ביאליק, תשי"ג 1953)