יוסף בן רחמים-נתן מיוחס נולד בירושלים  בא' בשבט תרכ"ח, 25 בינואר 1868, דור עשירי למשפחת רבנים ירושלמית. למד בצעירותו ב'חדר' ספרדי, בישיבת "אוהל יוסף" ובבית-הספר "התורה והמלאכה". בגיל 16 התחיל ללמד בבית-הספר שסיים, ומאז 1884 עסק בהוראת עברית, ערבית וצרפתית וכן היה ממנהלי בית-המדרש למורים "עזרה" ומנהל בית-הספר לבנים בירושלים. לאחר מלחמת העולם הראשונה גברה פעילותו זו במוסדות היישוב והתנועה הציונית בנוסף לפעילותו בעדה הספרדית בארץ ובעולם. היה פעיל בתחום החינוך והעברית יחד עם גיסו דוד ילין וחותנו י"מ פינס ובמוסדות ציבור שונים בירושלים (השתתף ביסוד ספרית 'מדרש אברבנאל' - לימים הספריה הלאומית, היה חבר הועד הלאומי וועד הלשון).  החל בגיל צעיר השתתף בעיתונות העברית בחוץ-לארץ ובירושלים ובמשך השנים התמחה בפולקלור היהודי-ספרדי, הערבי והארץ-ישראלי. מיוחס כתב גם בלאדינו וערך עיתון בלאדינו בשם "גן פרחים" וכן עסק בתרגומים מלאדינו וערבית לעברית. כמו כן פירסם מאמרים בענייני חינוך. מיוחס היה הסופר העברי בראשון ששקד על רישום הפולקלור המזרחי והכוונתו לקוראים הצעירים.  "חשבנו שכדאי לתת לפני הקוראים העברים בכלל, ולפני צעירינו בפרט, את פרטי החיים הללו," כתב, "וכמו כן את אגדותיהם וסיפוריהם של הפלחים, צאצאי הכנענים, כדי להוציא מהם תועלת כפולה, הן מצד הצורה ומצד כוח הדמיון המזרחי והיופי המזרחי בהם, והן מצד התוכן: שעל-ידי כך אנחנו נוכחים עד כמה הם, הערבים, קרובים לנו, היהודים גם ברוח ... השתדלתי לתת לסיפורי סגנון פשוט וצורה מדויקת." סיפוריו אלה נדפסו לראשונה בעיתונו של בן-יהודה "הצבי" (1886), במדור "משלי ערב", ואחר-כך בספרים. יוסף בר"ן מיוחס נפטר בירושלים בכ"ב באלול תש"ב, 4 בספטמבר 1942.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה, תדהר]
[צילום: הארכיון הציוני - ויקיפדיה]