דניאל
קימלמן,
בן אידה ומקס (שמעיהו), נולד בו' באייר תר"פ, 24 באפריל 1920 בווארשה שבפולין, בן בכור למשפחה שקיימה אורח-חיים חילוני. הוא היה ילד חברותי ועדין ובגיל רך כבר נתבלט בכשרונות מגוונים: ידע בעל-פה יצירות ספרותיות רבות, שיחק שחמט וניגן בכינור כבר מגיל ארבע. בעיר מולדתו למד תחילה בבית-ספר יסודי פרטי ואחר-כך נבחן לשם כניסה לגימנסיה ממשלתית פולנית. גם בגימנסיה הצטיין בלימודיו, אף נתמנה לנהל את ספריית בית-הספר והיה אהוד מאוד על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. התגאה ביהדותו כל שנות לימודיו, גם נשא נפשו לעלות לארץ-ישראל ועם זאת היה בן-בית בתרבות הפולנית, שלט שליטה יפה בשפתה ובתקופת מלחמת העולם השניה, כשכבר היה בארץ ישראל, כאב מאוד את הגורל שפקד את ארצו לשעבר. במאי 1935 עלה דניאל עם הוריו ואחיו הצעיר לארץ ישראל וכאן התחיל לעבוד בטכניון שבחיפה ובמקביל למד לימודים אקסטרניים לקראת בחינת הבגרות. בזכות כשרונות לשפות עסק בתרגום שירה עברית לפולנית ואף כתב בעצמו דברי שירה ופרוזה. גם אירגן בטכניון תזמורת של סטודנטים ומרצים וניגן בה. לימים הצטרף לארגון ה"הגנה" והיה פעיל בשורותיה. ב-15
ביוני 1942 התגייס לצבא הבריטי למרות בריאותו הרעועה. היה פעיל ביותר בין חברי פלוגתו וגם בה היה בין היוזמים להקמת תזמורת קטנה, להוצאת עלון ליחידה ולארגון שיעורי-השתלמות. באחד ממכתביו לחברי פלוגתו כתב בין השאר: "עלינו להחדיר לתוך הלבבות רגש עמוק של אחוות איש כלפי רעהו כי אנו קשורים בגורלנו המשותף יותר מאשר בני כל עם אחר, את הרצון לעזור במקום להקניט ואת החיוך במקום מילה גסה". בזכות ידיעת השפה האנגלית קיבל עד מהרה דרגה ולאחר תקופת האימונים שעשה בארץ, נשלח למצרים. בכ"ט בתשרי תש"ג,
10 באוקטובר 1942, כשבוע לאחר הגיעו לקהיר, נפצע קשה בתאונת דרכים ונפטר בבית החולים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהליופוליס שבמצרים. הניח הורים ואח. כמו-כן הניח עיזבון ספרותי: תרגומים לפולנית מיצירות טובי הסופרים והמשוררים העבריים
(ביאליק וטשרניחובסקי), תרגומים ליצירות שקספיר מאנגלית לעברית וגם דברי מקור - רשימות ומסות וחוברת שירים.
החל לפרסם שיריו במוסף הספרותי של 'דבר' וכן פירסם דברי
חידוד בכתב-העת 'סיכות' בחתימת אלידן. שיר משלו ("חיפה בלילה") נדפס
באנתולגיה "שירי חיפה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013).
[מקורות:
אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל של משרד הביטחון]
דניאל
קימלמן,
בן אידה ומקס (שמעיהו), נולד בו' באייר תר"פ, 24 באפריל 1920 בווארשה שבפולין, בן בכור למשפחה שקיימה אורח-חיים חילוני. הוא היה ילד חברותי ועדין ובגיל רך כבר נתבלט בכשרונות מגוונים: ידע בעל-פה יצירות ספרותיות רבות, שיחק שחמט וניגן בכינור כבר מגיל ארבע. בעיר מולדתו למד תחילה בבית-ספר יסודי פרטי ואחר-כך נבחן לשם כניסה לגימנסיה ממשלתית פולנית. גם בגימנסיה הצטיין בלימודיו, אף נתמנה לנהל את ספריית בית-הספר והיה אהוד מאוד על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. התגאה ביהדותו כל שנות לימודיו, גם נשא נפשו לעלות לארץ-ישראל ועם זאת היה בן-בית בתרבות הפולנית, שלט שליטה יפה בשפתה ובתקופת מלחמת העולם השניה, כשכבר היה בארץ ישראל, כאב מאוד את הגורל שפקד את ארצו לשעבר. במאי 1935 עלה דניאל עם הוריו ואחיו הצעיר לארץ ישראל וכאן התחיל לעבוד בטכניון שבחיפה ובמקביל למד לימודים אקסטרניים לקראת בחינת הבגרות. בזכות כשרונות לשפות עסק בתרגום שירה עברית לפולנית ואף כתב בעצמו דברי שירה ופרוזה. גם אירגן בטכניון תזמורת של סטודנטים ומרצים וניגן בה. לימים הצטרף לארגון ה"הגנה" והיה פעיל בשורותיה.