אפרים די-זהב (גולדשטיין) נולד בירושלים בכ"ט בתשרי תרס"ג, 30 באוקטובר 1902 לאביו, ר' אברהם משה גולדשטיין, חזן יליד אודיסה ולאמו, חסיה מרים לבית וואָלאך. למד בחדרים ובבית-הספר של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים, ואחר-כך בבית-ספר עירוני בלונדון ובשעות הערב בתלמוד תורה בהנהלתו של הרב גולדבלום , מראשי הציונות באנגליה. ב-1914 חזר ארצה והמשיך ללמוד תורה ולהשתלם בהשכלה כללית. בן 17 החל לכתוב בהדרכתו של פרופ' יעקב לוזנר וזמן-מה עזר למשורר סולודור בעריכת עתון הילדים "אלומות". מאז התחיל להשתתף בעתוני הארץ וחו"ל במאמרים, כתבות, פיליטונים וכתב רומן מחיי הארץ. ב-1922 נתקבל לשרות ממשלתי ועבד כפקיד במחלקות שונות והמשיך בעבודה עיתונאית ככתב ירושלמי של עיתונים יהודיים בחו"ל. באותה שנה נשא לאשה את שרה בת ר' יעקב הלוי. גולדשטיין השתלם במשך חמש שנים במוסיקה וזימרה (תיאוריה, פיתוח קול) בקונסרבטוריון הירושלמי, השתתף כסוליסט באוראטוריות הראשונות שהציג קארל סולומון (מורהו במוסיקה), ושימש, במשך שש שנים ויותר, חזן ראשי בבית-הכנסת "ישורון" ובבתי-כנסת אחרים. עם הקמתו של "קול ירושלים" עבד בשירות השידור כזמר, כקריין ועורך תכניות עד ימיו האחרונים. בתש"ט (1949) שינה שמו לדי-זהב. בנוסף על כתיבתו העיתונאית, פירסם עשרות סיפורים בעיתונות הילדים ובספרים פרי-עטו. סיפוריו של די-זהב הצטיינו בסגנון עממי נלבב המעוגן במקורות. אפרים די-זהב נפטר בירושלים בג' בחשון תשי"ח, 28 באוקטובר 1957.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים, תדהר, ויקיפדיה]