עבריה עופר, בתם של דינה
(לבית כתר מראש פינה) וצבי שושני,
איש העליה השניה ומחלוצי המתיישבים בגליל התחתון, נולדה בבית גן בגליל
התחתון בכ"ב באלול תרע"ד, 13 בספטמבר 1914. בהיותה בת חמש מת אביה,
בגיל 30 שנה, ממחלת המלריה. עד גיל 14 למדה בבית הספר במושבה יבנאל, וב-1925
עברה המשפחה לירושלים. עבריה למדה בסמינר לגננות של "המזרחי", שם התידדה עם
המשוררת לעתיד זלדה וחברות הדוקה ומסורה זו נמשכה ביניהן עד לפטירתה של
זלדה. מאוחר יותר עברה ללמוד בסמינר לגננות ע"ש לוינסקי בתל-אביב. עבריה עבדה כגננת בקרית-ענבים, מושב מרחביה ובדגניה א' ושנה אחת למדה
פיסול בירושלים (אצל הפסל בן-צבי). ב-1933 פגשה במשורר נתן אלתרמן ורומן החל מתפתח ביניהם,
אולם בגלל מזגם השונה, נפרדו אך הרומן לא פסק. ב-1934 התקבלה כגננת בקיבוץ
אפיקים, שם נישאה ליוסף אופין. נישואין אלה לא עלו יפה וב-1943 נישאה לצבי
עופר (הרשקוביץ), חבר הקיבוץ. בני הזוג עברו לקיבוץ גבת ועם הפילוג בקיבוץ
המאוחד עברה לקיבוץ
יפעת. עבריה עסקה בהוראה בבית הספר כמורה בכיתות היסוד. בשנים 1950־1952 שהו בארצות הברית
וקנדה בשל
שליחות בעלה ב"החלוץ" ובשנים 1961־1964 שהו בשגרירות ישראל במוסקבה, שם
לימדה כ-10 ילדים, בני השליחים, מטעם משרד החינוך. עם שובם מברית המועצות
החלה בהוראת עברית למבוגרים, עולים חדשים באולפנים בקיבוצים גניגר, יפעת
ורמת-דוד. המועצה האיזורית קישון, העניקה לה פרס "מנחת העצמאות" על יצירתה
הספרותית. לבני הזוג שלושה ילדים (אבנר,
ענת ואסף). עבריה עופר נפטרה בי"ח באייר תשמ"ו, 27 במאי 1986.
[מקורות: קרסל]