ישראל ראלל נולד בברודי, גליציה (כיום באוקראינה) בי"ד בחשון תקצ"א, 31 באוקטובר 1830. למד בגיל צעיר לשונות ועסק כל ימיו במסחר. חי חליפות ביארוסלאב, אודיסה, וינה ובשנותיו האחרונות בלבוב. החל בצעדיו הראשונים בתחום התרגום ("כוכבי יצחק") ואחר-כך השתתף בשירים מקוריים ותרגומים בכתבי-עת ובעיתונים שונים ("המגיד", "המליץ", Deutsche Zeitung, Presse ועוד). חידוש רב בספרות-ההשכלה העברית היה ספרו "שירי רומי", הכולל ילקוט תרגומים מרומית בצירוף הקדמה (כאן בין היתר גם על נחיצותה של השירה), הערות, ביאורים וכו' (אודיסה, תרכ"ז. נכללו קטעים מה"מטאמורפוזות" לאובידיוס, "טבע הדברים" ללוקרציוס בצירוף שיר-תשובה של ראלל "ודע מה שתשיב" וכן מהורציוס, ובין היתר "מלאכת השיר", יובנאל ועוד). כתב גם בלשונות אחרות ואף הוציא כתב-עת "שם ויפת" (כרכים א'-ד', לבוב, 1887־1888). ספר בגרמנית בשם Vom Geiste היה בכתובים, אך כנראה לא נדפס. פירסם עוד חקרי-מקרא ומדרש. ישראל ראלל נפטר בלבוב בט"ו באב תרנ"ג, 28 ביולי 1893.
[מקורות: קרסל, ספר זכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום (1889)]

• שירי רומי / העתיקם מלטינית לעברית והוסיף עליהם הערות ושיר אחד, ישראל ראלל (אָדעסא : דפוס מ. א. בעלינסאָן, תרכ"ז 1867) <משירי "הרטיוס, פירגליוס, אפדיוס, לוקרטיוס, יופנליס">

• שם ויפת : מכתב עתי (למברג, תרמ"ז-תרמ"ט 1887־1888) 4 חוברות