בועז
גאון נולד בבת ים לרחל ובני גאון, אח תאום של יואב גאון. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לרמת השרון. למד לימודי תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2000 נישא לאפרת מיכאלי, בת קיבוץ גבעת חיים. לאחר נישואיהם נסעו השניים ללונדון ללימודי תקשורת. באותה תקופה שימש כתב "מעריב" בלונדון ופרסם טור פוליטי שבועי בעיתון. בין השנים 2004־2006 שימש כתב "מעריב" בארצות הברית. כמו כן שימש תחקירן בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.
לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה לפסטיבל עכו בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.
בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל בארגנטינה בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף שנות ה-70. המחזה הועלה מחדש בשם "ארגנטינה (מחזה)" בשנת 2011 בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "השיבה לחיפה", על פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני, בבימוי סיני פתר. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.
גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את האנתולוגיה "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "משפחה". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם ארנה קזין, רוני סומק, דן תורן, איאד ברגותי ויוסי שריד.
גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות הלדינו, שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו משה דוד גאון.
לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי משה גאון.
[מקורות:
ויקיפדיה]
בועז
גאון נולד בבת ים לרחל ובני גאון, אח תאום של יואב גאון. כשהיה בן שש עבר עם משפחתו לרמת השרון. למד לימודי תיאטרון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2000 נישא לאפרת מיכאלי, בת קיבוץ גבעת חיים. לאחר נישואיהם נסעו השניים ללונדון ללימודי תקשורת. באותה תקופה שימש כתב "מעריב" בלונדון ופרסם טור פוליטי שבועי בעיתון. בין השנים 2004־2006 שימש כתב "מעריב" בארצות הברית. כמו כן שימש תחקירן בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין.
לאחר שובו מארצות הברית החל בפעילותו כמחזאי. בתחילה כתב מספר מחזות שהועלו בקריאה מבוימת וכן מחזה לפסטיבל עכו בשם "חזרה גנרלית", שזכה בפרס "המחזה הטוב ביותר". מאז החל בכתיבת מחזות לתיאטרון הרפרטוארי.
בשנת 2006 העלה את המחזה "בואנוס איירס", המספר על תפקודו של שגריר ישראל בארגנטינה בתקופה שלאחר המהפכה הצבאית שהעלתה לשלטון את דיקטטורת ה"חונטה" בסוף שנות ה-70. המחזה הועלה מחדש בשם "ארגנטינה (מחזה)" בשנת 2011 בתיאטרון חיפה. בשנת 2008 עורר סערה כשהעלה את המחזה "השיבה לחיפה", על פי נובלה מאת ע'סאן כנפאני, בבימוי סיני פתר. בשנת 2009 העלה את המחזה "ברנז'ה" המשלב את שני העולמות שבהם הוא עוסק - מחזאות ועיתונאות.
גאון פרסם כמה ספרים. בשנת 2008 פרסם את רשמיו ותובנותיו מתקופת שהותו בארצות הברית בספר "המקום שבו נגמרת אמריקה". ב-2009 פרסם (יחד עם אשתו אפרת מיכאלי) את האנתולוגיה "פשוט זה לא", שבה כונסו מאמריהם של תשעה עשר כותבים ישראלים בנושא "משפחה". בין הכותבים, מלבד גאון ומיכאלי, גם ארנה קזין, רוני סומק, דן תורן, איאד ברגותי ויוסי שריד.
גאון הוא יו"ר "מרכז גאון" לתרבות הלדינו, שהוקם באוניברסיטת בן-גוריון על שם סבו משה דוד גאון.
לבעז גאון ולאפרת מיכאלי בן ובת – יונתן ושירה. אחיו הוא הפרסומאי משה גאון.