ברוך עוזיאל נולד סלוניקי, יוון (אז חלק מהאימפריה העות'מנית), בכ"ב באב תרס"א, 7 באוגוסט 1901 לאביו, משה ואמו רחל בת משה אטיאס. למד בבית הספר של הקהילה בהנהלת ד"ר יצחק אפשטיין ונתחנך לעברית ולציונות עוד בעיר הולדתו. ב-1914 עלה ארצה ולמד בבית המדרש למורים בירושלים. במלחמת העולם הראשונה הוגלה (כנתין יווני) על-ידי הטורקים לדמשק. עם תום המלחמה חזר וסיים לימודיו בסמינר. הוא עסק בהוראה ברחובות ובפתח תקווה והשלים גם לימודי משפטים בירושלים. בסוף שנת 1933 הומלץ לקבל רישיון עריכת דין על ידי המועצה המשפטית הממשלתית. משנת 1934 החל לעסוק בעריכת דין. עוזיאל היה פעיל במהלך השנים שקדמו לקום המדינה בהבאת פועלי נמל יהודיים מסלוניקי. כמו כן הוא נמנה בין מייסדי תנועת "העובד הציוני" וכיהן מטעמה באספת הנבחרים הרביעית. לאחר קום המדינה נמשכה פעילותו במסגרת המפלגה הפרוגרסיבית ובהתאחדות עולי יוון. הוא כיהן כיו"ר המכון לחקר יהדות סלוניקי. בשנים 1961־1969 כיהן עוזיאל כחבר הכנסת מטעם גח"ל ומטעם המפלגה הליברלית הישראלית. במהלך הכנסת החמישית והכנסת השישית הוא היה חבר ועדת החינוך והתרבות וועדת השירותים הציבוריים. עוזיאל פירסם מאמרים בלאדינו שהתפרסמו בסלוניקי, כן כתב סיפורים קצרים ונובלות מהווי החיים של יהודי סלוניקי, וכן מאמרים על אודות הפולקלור של היהודים הספרדים. ליקט וערך תעודות ויצירות ספרותיות של יהודי ספרד, שהחלו להתפרסם בעידודו של ח"נ ביאליק בכתב העת "רשומות". עוזיאל ייסד את "המכון לחקר יהדות שאלוניקי". עוזיאל היה נשוי למדי בת יצחק סמו ואב למשוררת ומחזאית רחל עוזיאל-פרחי. ברוך עוזיאל נפטר בב' באדר תשל"ז, 20 בפברואר 1977. כתביו שבעיזבון כונסו בספר "מן הפולקלור אל הספרות היהודית-ספרדית" בעריכת פרופ' שמואל רפאל.
[מקורות: קרסל, תדהר, גרנות, ויקיפדיה]