יעקב פארמן נולד בז'יטומיר, רוסיה, בט' באב תרמ"א, 4 באוגוסט 1881. קיבל חינוך מסורתי. בהיותו בן 10 עברה המשפחה לאודסה ופארמן המשיך לימודיו בישיבת ווהלין. ב-1897 חזר לאודיסה והשתלב בפעילות בתנועה הציונית והיה ממייסדי מפלגת פועלי-ציון הראדיקליים. עלה ארצה בשלהי 1919. בראשית השנים היה בין גואלי אדמת נווה-שאנן בתל-אביב וכן היה חבר מועצת העיר תל-אביב. אחר כך התמסר למחקריו בענייני מקרא ואשורולוגיה וכן לאוסף הספרים הגדול שלו (שהנחיל  לאוניברסיטת תל-אביב). בנוסף למחקריו בחקר המזרח הקדום, מקרא ואשורלוגיה, הוציא לאור חמישה ספרי שירה וכן את ספר היובל של מפלגת רדיקל-פועלי-ציון. פאֶרמֶן נפטר בתל אביב בכ"ו באלול תש"ך, 18 בספטמבר 1960.
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]