ישראל דושמן נולד בוילנה, ליטא, בג' בטבת תרמ"ד, 1 בינואר 1884 להוריו שאול-אהרן ובת-שבע דושמן. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה ונתפרסם כעילוי. נרגיש נטיה להוראה, השתלם בהשכלה כללית ובשפות זרות וב-1905 עלה ארצה כדי לעסוק בהוראה. בשנותיו הראשונות בארץ לימד במושבות הגליל ראש פינה ומטולה ובהן חיבר את שירו הידוע "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות". נשא לאשה את לאה בת אריה קרמין. ב-1909 הוזמן להורות בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב.  השתתף ביסוד "חובבי הבמה העברית" עם ד"ר חיים הררי, יהודית הררי, מנחם גנסין ואחרים, מילא תפקידים על הבמה ובמשך עשרות שנים היה מראשי הבמאים בהצגות של תלמידי הגימנסיה ופעיל בכל פרטי עריכתן. תרגם למעלה מ-50 מחזות מרוסית, צרפתית, אנגלית וגרמנית, ביניהם "רביזור" לגוגול. "שמע ישראל" לדימוב, "פינוקיו" לקרלו קולודי, "אותלו" לשקספיר, "הדב" לצ'כוב, "ימי חיינו" לאנדרייב ועוד. פרסם בעתונים, בקובצים ובספרות לילדים הרבה מאמרים, ספורים ושירים לילדים ולמבוגרים. לרבים משיריו חוברו מנגינות על ידי המורים למוסיקה חנינא קרישבסקי, פ. גרינשפון ואחרים, ביניהם: "פה בארץ חמדת אבות", "השקדיה פורחת", "שיר לכת" של המכבים, "שיר התוצרת", "יונתן הקטן" ועוד. בשנותיו האחרונות פרסם שירים, ספורים ומעשיות בחרוזים בעיתוני הילדים של "דבר", "הבוקר" ו"הצופה". ישראל דושמן לקה בלבו ונפטר בתל אביב בכ"ו בתמוז תש"ז, 14 ביולי 1947.
[מקורות: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]