זאב חומסקי, מחנך יהודי, סופר עברי ואנגלי. נולד בעיירה קופיל (פלך ווֹלין, אוקראינה) בכ״ט בטבת תרנ״ו, 15 בינואר 1896. למד בצעירותו ב״חדר״ ובישיבה ורכש בכוחות עצמו השכלה כללית. בגיל 17 היגר לארצות־הברית והשתקע בבלטימור, עבד תחילה שנה אחת כפועל בבית־חרושת ומ־1914 בהוראה. סיים לימודיו באוניברסיטת ג׳ון הופקינס בבלטימור (1921), אוניברסיטת פנסילבניה (1925) ומכללת דרופסי בפילדלפיה (1926). ב־1922 עבר לפילדלפיה ומ־1924 שימש מורה לספרות ולשון עברית בגראץ קולג׳ שם, וב־1954 נתמנה פרופסור לחינוך יהודי ולספרות עברית בדרופסי קולג׳. היה פעיל בתנועה העברית באמריקה.
    ראשית כתיבתו העברית החל בלוח אחיעבר, כרך א (1918) ומאז השתתף בקביעות במאמרים בעניני חינוך, חקרי לשון ובקורת ספרים בהדואר, בצרון, שבילי החינוך, ועוד. ערך סדרת ספרונים וספרים בעברית קלה לבתי־ספר ולנוער ״עונג״. מספריו העבריים:  ספורי (א–ג. פילדלפיה, 1937–1939) – סדרת חוברות סיפורים ואגדות; חגינו ומועדינו (ניו־יורק, 1945); הספרים הבוכים (ניו־יורק, 1948) – קורותיו של עשיר שונא ספרים, שחזר בתשובה; חברים (עיבוד. ניו־יורק, 1949), אלדד הדני (אגדת־עם. ניו־יורק, 1953) – נדודיו של אלדד הצעיר והצלתו על־ידי בני שבט דן, ועוד. פירסם חקרי הלשון העברית גם באנגלית ובכללם הוצאת המכלול לר׳ דוד קמחי בעיבוד וביאור באנגלית.
    בנו הוא נועם חומסקי (יליד 1928), בלשן, פילוסוף ופעיל פוליטי. זאב חומסקי נפטר בפילדלפיה בד׳ באב תשל״ז, 19 ביולי 1977.

יצירות זאב חומסקי בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה