חיים הלר (העליר), בן ישראל פינסקר, נולד בביאליסטוק, פולין בכ' בתמוז תרל"ט, 11 ביולי 1879. למד מעצמו ונתפרסם עוד בנערותו כעילוי מופלג. קיבל לאחר מכן תואר אקדמי מאוניברסיטת וירצבורג בגרמניה. עבר לוארשה בשנות התשעים תוך עיסוק שקוד בתורה ובמדע הבלשנות. ב-1912 נבחר לרבה של לומז'ה בהמלצתם של גדולי התורה בפולין, אולם נטש את הרבנות שם לאחר זמן קצר. במלחמת העולם הראשונה חי בהומל (בלארוס), ועם תום המלחמה חי לסרוגין בוארשה, לודז' ושאר מקומות בפולין.  ב-1921 הגיע לארצות הברית לשם גיוס כספים ל"בית מדרש עליון" שהקים ב-1922 בברלין. לאחר קיום של כמה שנים של מוסד עליון זה לתורה ולחכמת ישראל יצא ב-1929 לארצות הברית והירצה שם על תנ"ך וביקורת המקרא. חזר משם לאירופה ואף היה בארץ ישראל. ב-1937 חזר לארצות הברית וחי לסרוגין בשיקגו ובשנותיו האחרונות בניו יורק. עיסוקו התורני-מדעי כלל חקרי הלכה, חקר התנ"ך ובעיקר עניני נוסח, תוך ביקורת המקרא המודרנית. החל לפרסם בתרנ"ז עניני הלכה ומאז השתתף במאספים תורניים ופירסם ספרים וקונטרסים בגרמנית ובאנגלית. ספריו העברים בחקר המקרא: "על תרגום הירושלמי לתורה" (ניו יורק, תרפ"א), "הנוסח השומרוני של התורה העתק מנוסח המסורה" (ברלין, תרפ"ד), "פשיטא" (התרגום הסורי לתנ"ך, מועתק לכתב עברי עם הערות, הגהות וביאורים לספרי בראשית ושמות, ברלין, תרפ"ח-תרפ"ט), "על תרגום השבעים בקונקורדנציה 'היכל הקודש' (למנדלקרן) בתוספת הערות, ביאורים וחקירות במדע התנ"ך" (ניו יורק, תש"ד). בעניני הלכה הוציא: "ספר לחקרי הלכות" (2 כרכים, ברלין-פיוטרקוב, תרפ"ד-תרצ"ב). ההדיר "ספר המצוות" לרמב"ם, על פי תרגומו של משה אבן-תיבון בצירוף השוואות למקור הערבי (פיוטרקוב, תרע"ד. מהדורה חדשה ומורחבת, ירושלים-ניו יורק, תש"ו. על ספרו זה זכה בתש"ז בפרס הרב-קוק) ועוד. מספריו בלשונות אחרות ייזכר ספרו שכתב נגד שיטת טיכסן-ווץ (שני חוקרי-מקרא גרמניים) בענין תעתיק המקרא ליוונית. ספר אחרון זה וכן כמה מפירסומיו העבריים מצטיינים בנעימה פולמוסית חריפה. הרב חיים הלר נפטר בניו יורק בי"ד בניסן תש"ך, 11 באפריל 1960 ונטמן בבית קברות בברונקס, ניו יורק.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]