ברוך בן יצחק מיטראני (בני״ם) נולד בקירקליסה, תראקיה, בכ״ה בניסן תר״ז, 11 באפריל 1847. למד אצל אביו, מורה ומחנך ובייחוד הושפע מיוסף הלוי, שניהל אז את בית־הספר היהודי בעיר. לאחר נישואיו החל עוסק בהוראה עברית ביאמבולי, סאלוניקי ואחר באדריאנופול במקומו של יוסף הלוי, ולבסוף הקים בית־ספר פרטי והורה עברית בעברית תוך שקידה להפיץ דעת העברית בין יהודי הבלקן. מוסדו החינוכי נסגר ונפתח חליפות והוא עצמו כל השנים נע־ונד. תחילה יצא לווינה ומ־1880 בקושטא ואף כאן בהוראה ובפעילות תרבותית־עברית ותמיד נתון לרדיפות בשל מגמותיו הלאומיות והעבריות בחינוך. בקיץ תרמ"ב עלה ארצה והתיישב בירושלים ונעשה אח ורע למשכילי ירושלים. חי בארץ במסכנות מהוראה וחיבוריו. ושוב חזר לקושטא בתרמ״ז. גם כאן לא מצא נחת וחזר לאדריאנופול והתפרנס מממכר ספרים. ושוב הוא בראשית שנות התשעים בארץ ובהוראה ביפו. לאחר כמה שנות חיים בארץ חזר בתרנ״ז לאדריאנופול וחי במקומות שונים (סופיה, רושצ׳וק, בלגראד) ולבסוף סמוך על שולחן ילדיו באדריאנופול.
    היה מהחלוצים בהפצת העברית ורעיון הלאומיות בזמן החדש בארצות הבלקן אם בפעילותו כמחנך ואם בכתב – בעברית ובלאדינו. היה מהמשתתפים השקודים בעיתונות העברית (לרוב בחתימה: בני״ם, ראשי תיבות של שמו: ברוך בן יצחק מטראני) בענייני חינוך, עברית, חקרי לשון והתנועה הלאומית ולא היה עיתון עברי במחצית השנייה למאה הי״ט, ובכלל זה העיתונות הירושלמית, בו לא השתתף. מעט מזעיר הצליח להוציא בדפוס מחוץ לדבריו בעיתונות וספריו המרובים שנשארו בעזבונו. אף פירסם סיפורים ובייחוד סיפורים היסטוריים. עשה הרבה גם בתחום העיתונות, ורובם ככולם של עיתוניו היו בשתי הלשונות: עברית ולאדינו. הבולטים בעיתוניו הם: ״כרמי״ (פרסבורג, תרמ״א) ו״כרמי שלי״ (וינה, תרנ״א). בהקדמה לחוברת א׳ של ״כרמי״ הוא אומר בין היתר: ״אנכי הייתי הראשון, אשר חרף נפשו, בפועל ובעט סופרים, להשכלת עמנו פה״.
    ברוך בן יצחק מיטראני נפטר באדריאנופול בכ״ג באב תרע״ט, 19 באוגוסט 1919.

ברוך בן יצחק מיטראני בספריה הלאומית

יצירות ברוך מיטראני בפרויקט בן־יהודה

מקורות: קרסל, ויקיפדיה] 

• בכרם ההשכלה : הדרשה ״כרמי״ מאת ברוך מטראני (1881) (ירושלים : מוסד ביאליק, תשפ״ד 2024) <ההדיר והוסיף מבוא והערות – תמיר קרקסון>