עזריה אלון (קוזירובסקי) נולד בי"א בכסלו תרע"ט, 15 בנובמבר 1918 בעיירה וולודרסק (קודם: הורושקי) באוקראינה. בילדותו נאסר אביו בשל פעילות ציונית, ומכיוון שהניח, כי יגורש מברית המועצות, עלתה האם ארצה עם שלושת ילדיה ב-1925, והצטרפה לבני משפחתה בכפר יחזקאל. החיים בכפר עוררו אצל עזריה הילד עניין רב בטבע. "אספתי צמחי בר וניסיתי לגדלם ליד הבית, טעמתי עשבים והתעניינתי בציפורים", הוא מספר. בהמשך זכה להדרכה ולעידוד משני מורים בולטים – הסופר אליעזר שמאלי ומשה תלמי. "יצאתי מבית הספר הזה ברכוש גדול של ידע", הוא מחייך. בעקבות הצטיינותו בלימודים קיבל אלון מילגה לבית הספר הריאלי בחיפה. שם המשיך להצטיין ויצר קשר מיוחד עם המורה לטבע, פנחס כהן. על אף האיסור של בית הספר, הצטרף לתנועת הנוער "מחנות העולים", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. "בטיולים של בית הספר ושל התנועה התחלתי להכיר את הארץ", הוא מספר. "טיילתי לא רק ברגליים, אלא גם בראש – למדתי על כל המקומות שטיילתי בהם וצברתי ידע".
    בתום לימודיו יצא לשנת הדרכה בתל אביב, משם המשיך להכשרה בקיבוץ נען ובגיל 20 הגיע לקיבוץ בית השיטה, שהיה מאז לביתו. אלון מילא תפקידים מספר בקיבוץ, בהם עגלון, יערן ביער חרובים שנטעה קק"ל ועובד פלחה, בטרם נקרא למלא תפקידים בהנהגת מחנות העולים. ב-1946 שב לקיבוץ. עם פרוץ מלחמת השחרור גויס לחיל השדה (חי"ש) והשתתף בכמה קרבות. כבר קודם לכן, אף שלא שירת בפלמ"ח, נקרא להדריך סיורים של הלוחמים לדרום. באחד הסיורים גילה תגלית חשובה – הוא ירד לבדו אל המערות במצדה, וגילה, כי אינן כוכי נזירים, כפי שסברו עד אז, אלא בורות מים שאפשרו לדרי ההר לעמוד במצור ממושך.
    לאחר המלחמה שלח אותו הקיבוץ ללימודים, כדי להכשירו כמורה לטבע. אלון, שביכר להיות חקלאי, קיבל עליו את הדין ויצא לסמינר הקיבוצים. נוסף על הידע הרב רכש שם חבר לדרך – הסטודנט אמוץ זהבי. ידידותם התהדקה כשהצטרפו כסבלים למשלחת הנדסית לנגב. "בשיחות הארוכות שלנו הגענו להבנה משותפת שעל רקע השאיפה הלאומית לכבוש את השממה, הטבע בסכנה", הוא אומר. "החלטנו להקים גוף שיעסוק בתחום". ב-1951 כינסו השניים שותפים נוספים לדרך, וקראו לגוף שייסדו "החברה להגנת הטבע". רק כעבור שנתיים הם רשמו אותו כעמותה. בינתיים חזר אלון לקיבוץ ועבד בהוראה, לצד פעילות רבה בתנועת הקיבוץ המאוחד וגם בחברה להגנת הטבע שפעלה בניהולו של זהבי. בין השאר הובילו זהבי ואלון את חקיקת חוק שמירת הטבע, שהוביל להקמת רשות שמורות הטבע (כיום רשות הטבע והגנים).
    ב-1969 מונה אלון למזכיר החברה להגנת הטבע, לאחר שזהבי פרש מהתפקיד לצורך לימודים. בניהולו גדלה החברה במידה ניכרת והרחיבה מאוד את פעילותה החינוכית. בין השאר היא הקימה כ-25 בתי ספר שדה ברחבי הארץ והוציאה לאור עיתוני ילדים, נוער ובוגרים בנושאי טבע וסביבה. לאחר שמונה שנים פרש מתפקיד המזכיר, אך המשיך למלא תפקידים מרכזיים בחברה, בהם יו"ר, והיה חבר במועצת רשות הטבע והגנים ובמועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
    ב-1980 הוזמן אלון להיות העורך הראשי של האנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל. עשור תמים נמשכה העבודה במפעל האדיר, המכיל 13 כרכים. "רתמתי לכתיבה 150 מומחים ממדעי הטבע, וזו היתה הצלחה אדירה", הוא מספר. "עשרות אלפי עותקים נחטפו". כמעט לאורך כל תקופת פעילותו בתחום שמירת הטבע, עסק אלון גם בכתיבה על הנושא. "מאז נוסד עיתון 'למרחב' ב-1954, התחלתי לכתוב שם על ענייני טבע. ב-1959 הזמינו אותי לשדר שיחות בעניין בקול ישראל, ואני ממשיך בכך ברציפות עד היום, אחרי יותר מ-2600 שיחות, שקובצו לכמה ספרים", אומר אלון. "נוסף על כך פרסמתי ספרי צילומים של טבע ונוף, ספרי טיולים וידיעת הארץ, ספרי ילדים וספרי לימוד. רבים מהם ראו אור גם בערבית, באנגלית וברוסית".
    בעשרים השנים האחרונות לימד אלון קורס על אודות הכרת נופים בפקולטה לאדריכלות בטכניון. "יוצאים מהלימודים שם אדריכלים, מתכננים ואדריכלי נוף", הוא אומר. "ראיתי בכך שליחות להקנות להם מושגי נוף, ולהראות להם כיצד אפשר לשלב בו תכניות בינוי וסלילה".
    אלון אינו מחובר רק לערכי הטבע, אלא גם למורשת ישראל, לציונות ולהתיישבות. "שמירת הטבע והסביבה היא חלק מהתרבות הכללית שלי", הוא מסכם. "זה מאבק על דמותה של הארץ".
    עזריה אלון נפטר בקיבוצו, בית השיטה, בי"ח בשבט תשע"ד, 19 בינואר 2014.
[מקורות: קרסל, אתר משרד החינוך, אגף פרס ישראל, ויקיפדיה]

• יש אריה על העץ! : ספורים שספר סבא לנתאי  (ירושלים : כרטא, 1993) <איורים - לימור אגם>
• אסור להרגיז פיל  : עוד ספורים שספר סבא לנתאי  (ירושלים : כרטא, 1993) <איורים - לימור אגם>