חיים אברבאיה, בן יהושע ואסתר נולד ביפו בכ"ו בניסן תר"ע, 5 במאי 1910. גדל ונתחנך ביפו ובתל-אביב. מספר שנים חי בצרפת ובבלגיה, אך חי רוב חייו בתל אביב. עסק בעבודת התרגום. תירגם מן השפות אנגלית, ספרדית וצרפתית. תרגומיו מקיפים מגוון רחב של תחומים: פרוזה, הגות ומחקר. בין הספרים שתירגם יצירות מופת מהספרות האירופית: בית המצלה של המלכה פדוק מאת אנטול פראנס (1961); אם המנזר: ארבעה סיפורים מתוך "רשומות איטלקיות" מאת סטנדאל (1969); חוזה-הנישואים מאת אונורה דה בלזק (1969, עם מריאנה פרל); ולסריו איש טורמס: תלאותיו והצלחותיו (1959). כמו כן תירגם את ספרו של קרל מרקס דלות הפילוסופיה: תשובה לפילוסופיית הדלות של פ' פרודון, עם מבוא מאת פרידריך אנגלס (1957).זמן מסוים היה בעל טור לביקורת ספרותית ב"עתים" וב"על המשמר" (בחתימת אברב או אבירב).  חיים אברבאיה נפטר בביתו בכ"ח באב תשכ"ז, 2 בספטמבר 1967.

נכתב על ידי נעה ולדן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]
[צילום: אברהם רימון]