מנחם צבי קדרי, בן רוזיקה (שושנה לבית ארמן) ויהושע שוורץ נולד בעיירה מזיוקוב'שד שליד מישקולץ, בצפון הונגריה בכ"ד באייר תרפ"ה, 18 במאי 1925. למד בישיבות וגמר בית ספר תיכון ואחרי מלחמת העולם השניה החל ללמוד שפות שמיות ופילוסופיה באוניברסיטת בודאפשט ולימודי פילוסופיה יהודית ותנ"ך בסמינר הרבני. היה פעיל בתנועת בני עקיבא וברית חלוצים דתיים. כחבר הנהגתן הראשית בהונגריה, ריכז סמינריונים למדריכים וערך את ספריית "תורה ועבודה" ועוד פירסומים. בראשית 1947 הגיע לחופי הארץ באנית המעפילים "כנסת ישראל" וגורש עם כל נוסעיה לקפריסין, משם עלה ארצה באוגוסט 1947. נרשם ללימודי עברית, תנ"ך, פילוסופיה יהודית וקבלה באוניברסיטה העברית והיה רכז אחרון של ברית סטודנטים דתיים "יבנה" בעיר העתיקה. במלחמת השחרור הצטרף ל'הגנה' והשתתף בקרבות במשואות יצחק שבגוש עציון. המשיך לימודיו באוניברסיטה העברית ובפעילות בהנהגת "יבנה". הוסמך למדעי הרוח (מ.א.) ב-1950 וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1955. ב-1954 נשא ללאה בת ר' משה גולדשטיין מסיביו (הרמנשטדט), טרנסילבניה, רומניה. קדרי היה גם פעיל פוליטית ועמד בראשות המשמרת הצעירה של הפועל המזרחי וכציר בוועידות המפלגה. קדרי לימד בבתי ספר תיכוניים דתיים, בבית המדרש למורים דתיים "אפרתה" ובסמינר למדריכים של עליית הנוער הדתית בירושלים. מאז 1961 לימד באוניברסיטת בר-אילן וב-1970 קודם לדרגת פרופסור. מילא תפקידי ניהול שונים באוניברסיטה. ב-1971 מונה לחבר באקדמיה ללשון העברית. תחומי מחקריו העיקריים נוגעים ללשון המקרא ולשון ימי הביניים, ארמית מקראית, ארמית של הזוהר וארמית של אונקלוס, וחקר לשון המגילות הגנוזות. בכל תקופות הלשון הללו הוא עסק בחקר הלשון לרבדיה השונים: תחביר, מילונאות, סמנטיקה ותורת הסגנון, בניסיון להבין את התארגנות השפה לאורך הדורות. בשנת 1999 הוענק לקדרי פרס ישראל לחקר הלשון עברית. מנחם צבי קדרי נפטר בי"ז באב תשע"א, 17 באוגוסט 2011.
[מקורות: תדהר, קרסל, האקדמיה ללשון העברית, ויקיפדיה]
[צילום: משפחת קדרי, Cc-by-sa-3.0]