מרים (מרצ׳לה) לבית ויינשטיין,
משוררת, מתרגמת ודרמטורגית,
נולדה בבוקרשט, רומניה, בי״ג בסיון תש״ו, 12 ביוני 1946 ועלתה ארצה עם משפחתה ב־1951 והתיישבו בשכונת כרם אברהם בירושלים. למדה בבית
הספר התיכון ׳בית חינוך׳. לאחר שירות צבאי בחיל המודיעין, נישאה ב־1966 ליונתן יחיל שנהרג במלחמת ששת הימים. ספר השירים
בלי כוונה, שיצא לאור ב־1978 בהוצאת עקד, עומד בסימן ניסיונות התמודדות עם האבל, הניכרים גם באופייה של הלשון הפיוטית.
ב־1972 סיימה את לימודיה בבית הספר למשחק ניסן נתיב. באותה השנה קיבלה גם תואר ראשון בספרות אנגלית ואמריקנית ובפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, שם אף השלימה ב־1977 את לימודיה לתואר השני. את תואר הדוקטור בתחום המחזאות האירופית השלימה ב־1982 באוניברסיטת סטנפורד. מלמדת תרגום באוניברסיטת תל־אביב. עבדה כדרמטורגית וכיועצת ספרותית בתיאטרון העירוני חיפה (1987–1990), בתיאטרון
״הקאמרי״ (1991–1992), בתיאטרון ״גשר״ (1992–2000), בתיאטרון ״הבימה״ (2006–2008) ולאחרונה בתיאטרון
״החאן״. כיהנה כמנהלת אמנותית של התיאטרון ע״ש אורנה פורת לילדים ונוער ואף ייסדה את פסטיבל חיפה להצגות לילדים.
חיברה שני מחזות: The Shit Path (1993), העוסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני, והאבן הראשונה (1993), שמציג את תלאותיה של אישה פלסטינית. היתה שותפה בכתיבת המחזה
מניין נשים (2002). פירסמה סיפורים קצרים בידיעות אחרונות, בקשת, בעתון 77 ועוד. בנוסף, תירגמה יצירות מופת מלשונות שונות ובייחוד מצרפתית ומאנגלית, בהן:
בין שתי ערים לצ׳רלס דיקנס (2012/1990) וקללת קפקא לאחמת דנגור (2000). תרמה תרומה גדולה לתיאטרון הישראלי בתרגומים ועיבודים לבמה של יצירות כמו
מזימה ואהבה לפרידריך שילר, אידיוט לפיודור מ׳ דוסטוייבסקי,
אדם בן כלב ליורם קניוק, טרטיף למולייר ועוד.
ב־2009 יצא לאור ספרה נורדאו פינת וול סטריט. סיפור של הצלחה ישראלית, מעין אוטוביוגרפיה עיונית שהעלתה על הכתב על סמך חומר מוקלט שקיבלה מרוני ענב ושאותו ערכה תוך כדי שיחה עמו. כמו כן, חיברה מאמרים רבים בתחום מחקרה, התיאטרון הרב־לשוני והבין־תרבותי. ספרה האחרון
הפרק החסר, רומן שמתרחש ברוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה, יצא לאור
ב־2016.
מרים יחיל־וקס זכתה בפרס ואלנרוד לשירה (1977) ובפרס ויצ״ו לתרגום (1997).
נפטרה בי״ב באב תשפ״ג, 30 ביולי 2023.