יעקב רייפמן נולד בכפר לאגוב, פלך ראדום, פולין, בא' בניסן תקע"ח, 7 באפריל 1818.  למד מפי אביו ואחר כך בעיירה אופאטוב הסמוכה, לשם עברו הוריו ובעיקר למד בעצמו. גילה מנערותו נטייה למחקר. תחילה עסק בספרות ההגות והחקר המצוייה בעברית ואחר החל בעצמו במחקריו, שהקיפו את כל ספרות ישראל במשך הדורות. עבר לאחר נישואיו לשברשין וחי כל ימיו בדחקות. מחקריו היו מזיגה של בקיאות מופלגת ועין-ביקורתית חדה. קיים קשרים עם חכמי ישראל במזרח ומערב ופירסומיו המדעיים מצויים בכל העיתונים וכתבי-העת העבריים משנות הארבעים עד לימיו האחרונים ולא מעט נתפרסם בתרבום לגרמנית באכסניות המדעיות במערב. פריימן היה נערץ ביותר על בני הדור והבאים אחריו, החל ביל"ג ("כמה יעקב רייפמן איכא בשוקא?". שיריו בכרך אחד, עמ' רצא) עד לביאליק, שביקש לכנס את פזורתו המדעית. בשל דחקותו לא הוציא בשנות חייו אלא קונטרסים בלבד (עשרים וכמה), שיצאו במשך ארבעים וכמה שנים (החל מתר"ד) וכן הותיר אחריו כמה וכמה חיבורים, שעליהם הודיע בעודו בחייו. את מחקריו על אברהם אבן-עזרא כינס נ. בן-מנחם ("עיונים במשנת הראב"ע". תשכ"ב).  יעקב רייפמן נפטר בשברשין, פולין, בי"ד בחשון תרנ"ה, 13 בנובמבר 1894.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, ]