ליפמן
לוין נולד במוהילוב על הדנייפר, בבלארוס בשנת תרל"ז (1877). קיבל חינוך
מסורתי וכללי ומאז 1900 עסק בווארשה בפעילות ספרותית-עיתונאית. ב-1904 עקר
לסט. פטרבורג ומ-1908 על מלחמת העולם הראשונה היה בווילנה. בשנות המלחמה
ולאחריה היה ברוסיה. את פירסומו הספרותי החל בראשית המאה העשרים בעברית.
סיפוריו נתפרסמו עד מלחמת העולם הראשונה ב"הצפירה", "השילוח", "לוח
אחיאסף", "הזמן" ועוד. קובץ קטן מסיפוריו הראשונים יצא בשם "אור וצל"
בווארשה בשנת תרס"ג. בראשית שנות השלושים החל לפרסם בעיתונות ובכתבי עת
ביידיש. כל השנים היה מהמשתתפים הקבועים בעיתונות היידית וביידיש גם פירסם
ספרים מרובים וכן תרגומים. ליפמן לוין נפטר במוסקבה בכ"ד באדר ב' תש"ו, 25
באפריל 1946.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער
ליטעראַטור, לעקסיקאָן פון יידישע שריַיבער אין ראַטן-פאַרבאַנד (חיים
ביידער),
Yiddish Leksikon,
YIVO encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
כצנלסון-בנק, דפנה. קטילה והילה של בעלי חזון בנקודת המפנה בין המאות. בתוך:
ספר הכנס 'משיחיות, שיגעון וחזון' : היבטים היסטוריים ותאורטיים בפנייה אל תחומי דעת שונים / עריכה וארגון – פלדמן זיוה (אריאל : המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשע"ג 2012), עמ'
168־172 <בין היתר, גם על דוד'קה מתוך הסיפור "בעל הנרות" לליפמן לוין>