לוי גינצבורג נולד בקובנה בט' בכסלו תרל"ד, 28 בנובמבר 1873.  למד בישיבות טלז, סלובודקה, וילנה ועוד. יצא עם הוריו לאמשטרדם (1887) והחל שם בלימודים כלליים. ב-1889 יצא לפרנקפורט דמאין, שם סיים לימודים תיכוניים והמשיך לימודיו באוניברסיטאות ברלין, שטרסבורג והיידלברג, בסיימו לימודיו באחרונה (1898) בלשונות המזרח, היסטוריה ופילוסופיה. חי באמשטרדם בשנים 1898־1899 ויצא לארצות הברית (1899) להורות בבית-המדרש לרבנים הריפורמיים בסינסינטי. לכהונה זו לא הגיע ונכנס למערכת האנציקלופדיה האנגלית-יהודית, בה ערך את המדור לתלמוד וספרות רבנית (כתב בה למעלה מ-400 ערכים). נטש עבודתו זו ב-1903 בהתמנותו פרופיסור לתלמוד בבית-המדרש לרבנים מיסודו של שכטר בניו-יורק, כהונה שקיים עד שנתו האחרונה. עסק כל ימיו בחקר התלמוד ובייחוד באגדות והפולקלור שבו וכן בתלמוד הירושלמי, לאור השרידים, שנתגלו ממנו בגניזה הקהירית. מחקריו פירסם בגרמנית (ספרו הראשון היה ספר שירים בגרמנית), אנגלית, צרפתית ועברית (ב"הגורן",  "הצופה מארץ הגר", "המשפט העברי", "תרביץ", "בצרון" ועוד). בעברית פירסם את הספרים והמהדורות האלה: "שרידי הירושלמי מן הגניזה" (ניו-יורק, תרס"ט), "קטעי מדרש והגדה מן הגניזה שבמצרים" ו"קטעים מכתבי הגאונים מן הגניזה וכו'" (ב"גנזי שכטר" א-ב, ניו-יורק, תרפ"ח-תרפ"ט), "מקומה של ההלכה בחכמת ישראל" (תרצ"א. הרצאה באוניברסיטה העברית בירושלים בעת ביקורו בארץ בתרפ"ט. נכללה באסופה "הלכה ואגדה"). התחיל בפירוש מקיף על תלמוד ירושלמי, שממנו יצאו בחייו שלושה כרכים והגיע בו עד ברכות פרק ד ("פירושים וחידושים בירושלמי, מיוסדים על מחקרים בהשתלשלות ההלכה וההגדה בארץ ישראל ובבבל". ניו יורק, תש"א). מעזבונו יצא חלק ד, הכולל ברכות פרק ה (בעריכתו של דוד הלבני. ניו-יורק, תשכ"א). הוסיף הערות לכמה וכמה ספרים של אחרים ("תשובות רש"י" לי. אלפנביין, "מחזור ינאי" לי, דודזון, "תוספות הערוך השלם" לש. קרויס ועוד).  אף ההדיר "מעלות התורה" לאחי הגאון מוילנה ר' אברהם (היה אבי סבו) עם סדר היחס של המשפחה (ניו יורק, תש"ו) והיה בין עורכי הקובץ המדעי לזכר משה שור (ניו-יורק, תש"ה). מחקריו העבריים לרבות המתורגמים כונסו לאסופה "הלכה ואגדה" (תש"ך). לוי גינצבורג נפטר בניו יורק בד' בכסלו תשי"ד, 11 בנובמבר 1953.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]