דב-בר
נתנזון נולד בכ"ב בניסן תקצ"ב, 22 באפריל 1832 בסאטאנוב, פלך פודוליה
(כיום באוקראינה). היה תלמידו של יוסף צבי פוליטשינצקי ואחר למד והורה
באודיסה. עם מותו של י. ב. לוינזון (ריב"ל) עזר לבן-אחיו של ריב"ל
בהעתקת כתביו ומאז שקד במשך עשרות בשנים על הוצאת ספרי ריב"ל. בשנים
1871 עד 1875 שימש בהוראה במקומות שונים בביסרביה. ולאחר מכן חזר
לאודיסה ובסוף ימיו חי בווארשה והתפרנס בעיקר ממסחר ומהוצאת ספרי
ריב"ל. ב-1864 החל לפרסם מאמרים בענייני יהדות ב"המגיד" ומאז השתתף
בפריודיקה העברית. אולם עיקר מרצו שיקע בכתבי ריב"ל, שאת רוב ספריו
הוציא בצירוף נופך משלו ואף חיבר את הספר
המקיף ביותר על ריב"ל – "ספר הזכרונות" (ווארשה, תרל"ו). הוציא עוד שני
ספרי שימוש: "מערכת ספרי-קודש" ("תולדות אנשי שם, שמות עמים וארצות
וכו', אשר יסודותם בספר הקורות לבני ישראל". אידיסה, תרל"א) ו"ספר
המלים – זרים מלאכותיים לכל ענפי המדעים וחרושת המעשה" (וארשה, תר"ם).
הניח אחריו חיבורים מרובים בכתובים. אף כתב יידיש. דב-בר נתנזון נפטר
בווארשה בג' באדר א' תרע"ו, 7 בפברואר 1916.
[עודכן לאחרונה: 18 בינואר 2018] |