שלמה זלמן שרגאי (פייבלוביץ) נולד בגורזקוביצה, פולין, בכ"ה כסלו תר"ס, 27 בנובמבר 1899  לאביו משה ולאמו פרומט בת אליהו שמואל ויינגרטן. למד בחדרים ובישיבות וגודל באווירת חסידי ראדזין. השתלם באופן פרטי בלימודי חול. כשגדל הצטרף לתנועת "תורה ועבודה", נבחר להנהגתה הראשית בפולין, השתתף בענפיה השונים של הפעולה הציונית ביהדות הדתית והיה מורשה מטעם הקרן הקיימת וקרן היסוד. פרסם מאמרים ורשימות ב"צנסטוחובר צייטונג", "אונזער לעבען", "דער מזרחי וועג" ועוד. בתרפ"ד נשא לאשה את מרים בת יהושע שפילברג. באלול תרפ"ד הגיע לארץ והמשיך בפעילותו הצבורית במפלגתו ובשליחותה. נבחר לועד הפועל של הפועל המזרחי, למרכז העולמי של המזרחי, כציר לקונגרסים הציוניים מהט"ו ואילך, לועד הפועל הציוני, לנשיאות החבל הימי לישראל, למרכז לתוצרת הארץ, להנהלת הועד הלאומי כמנהל המחלקה לעתונות והסברה, ליו"ר המועצה לתכניות העבריות בשרות השידור "קול ירושלים" (בתקופת המנדט הבריטי). בקונגרס הציוני הכ"ב נבחר לחבר הנהלת הסוכנות בלונדון, שם ישב כשנתיים, ותפקידו העיקרי היה לקיים קשרים, כאיש דתי, עם אנשי הדת הבריטיים, עם הכנסיות והעתונות הדתית, ולהשתדל לרכוש את אהדת החוגים הללו לענין הציוני. בתפקידו זה השתתף בועידות הכנסיות הסקוטית, החפשית ועוד והשתדל למלא בהן את השליחות שהוטלה עליו. משהוקמה מדינת ישראל חזר ארצה ונשאר חבר הנהלת הסוכנות בירושלים, בלי תיק, ונתמנה מחדש, מטעם ממשלת ישראל, ליו"ר מועצת "קול ירושלים". בשנים 1950 עד 1952 עמד בראש עיריית ירושלים. שרגאי השתתף  בעתוני מפלגתו: "הפועל המזרחי", "נתיבה", "הצופה", "סיני", וכן ב"דבר", "הארץ" ובקבצים שונים. פרסם ספרים וחוברות על "יחסי עבודה בארץ", "משנת ישראל ואמונתו", "הציונות הדתית".  ש"ז שרגאי נפטר בירושלים בו' באלול תשנ"ה, 1 בספטמבר 1995, ונטמן על הר הזיתים.
[מקורות: תדהר, קרסל, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור, ויקיפדיה]