קרפל (נתן פתחיה) ליפֶּא נולד בא' בכסלו תקצ"א, 17 בנובמבר 1830 בסטניסלבוב, גליציה (כיום בתחומי אוקראינה). למד בתלמוד-תורה, ובגיל 14 החל ללמוד גרמנית ופולנית אצל אחיו חיים דוד. בגיל 20 נכנס לגימנסיה ואחר כך למד במכון הכירורגי-רפואי בלבוב. עם גמר לימודיו עבר לטרנופול, נשא אשה ועבר ליאַסי (1860). ב-1869 קיבל תואר ד"ר לרפואה מאוניברסיטת ארלנגן, ומאז שימש כרופא ביאַסי. ליפא היה פעיל במסדר "ציון" – שהתאחד אחר-כך עם "בני ברית", בקורטוריון של בית-היתומים ובמוסדות אחרים. מ-1865 פירסם מאמרים וספרים רבים, להגנה על זכויות יהודי רומניה ואפולוגטיקה על היהדות. בינהם: "מאבק היהודים למען אמנציפציה" (1869, ברומנית); חוברת לבעיית יהודי רומניה לרגל כינוס הקונגרס של המעצמות בברלין (1878, בגרמנית); חוברת לעניין עלילת הדם בטיסה-אסלר, וכן כתב הרבה כנגד המומר אהרן ברַימַן. בספרו בגרמנית על "הסימפטומים של מחלת הנפש האנטישמית" (1887) התווכח עם הדורשים להתבולל או להגר. כתב הרבה, וגם נאם, על בעיות הדת היהודית ויחסה לנצרות, ופירסם ספר על האוונגליון של מתי, שבו שלל את האשמה שהיהודים צלבו את ישו (1889). ליפא חיבר גם שירים. כשייסד אלעזר רוקח ביאסי את האגודה ליישוב הארץ (1880), נבחר ליפא ליושב-ראש שלה, ומאז היה פעיל, בהפסקות, בתנועת "חבת ציון" ובתנועה הציונית. נבחר לחבר הוועד המרכזי של האגודות ברומניה ליישוב ארץ-ישראל (1881). כשהופיע ספרו של ד"ר הרצל "מדינת היהודים", פירסם ליפא מאמר-ביקורת, בו הביע התנגדותו למדינה יהודית בארץ-ישראל, שכן העדיף שהמתיישבים בארץ-ישראל יהו אזרחים תורכיים בעלי שלטון עצמי. בכל זאת הצטרף ליפא לתנועה הציונית החדשה, נבחר כציר לקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ןנאם את נאום הפתיחה שם כזקן-הצירים. ב-1903 נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית ברומניה.
    ליפא כתב בכמה וכמה לשונות (גרמנית, פולנית, רומנית, צרפתית ועוד), אולם כל ימיו לא הניח את כתיבתו העברית בעלת הרציפות של שישים שנה בקירוב. ראשיתה בעיתונות העברית של שנות הששים והשבעים ("המגיד", "הלבנון", "הצפירה", ועוד) וסיומה חדשים אחדים לפני מותו (ב"המצפה"). נושאי כתיבתו היו מרובים: ענייני יום, חקרי יהדות, פילוסופיה, ענייני רפואה ועוד. נודעה ביותר סידרתו ב"הלבנון": "דרכי הרפואה", שנדפסה בהמשכים במשך חדשים רבים (אי-אלה מאמרים יצאו כתדפיסים). בשנות מלחמת העולם הראשונה עבר לפשמישל, גליציה (משם מאמריו האחרונים ב"המצפה") ואחר כך יצא לווינה, בה נפטר בכ"ב באב תרע"ה, 2 באוגוסט 1915.
[מקורות: האנציקלופדיה העברית, קרסל, ויקיפדיה, Yivo Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]