יהודה רצהבי נולד בתימן בי"ב באייר
תרע"ו, 15 במאי 1916*. עלה ארצה עם הוריו
ב-1924 ונתחנך בתל-אביב. ב-1939 הוסמך בתואר מ.א. מהאוניברסיטה העברית
בירושלים. עד קום המדינה שרת ב'הגנה' כמאזין לשידורים הערביים
ובשנים 1948 עד 1962 שרת במשרד הבטחון.
ב-1963 סיים לימודיו במקרא, ספרות עברית, לשון עברית, ולשון וספרות ערבית
באוניברסיטה העברית והוענק לו תואר דוקטור. מ-1964 לימד ספרות ערבית-יהודית
באוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בתשכ"ז נבחר לחבר-יועץ לאקדמיה ללשון העברית ובתשל"א
כחבר. פירסם במשך עשרות שנים מאמרים ומחקרים בענייני יהדות תימן (היסטוריה,
ספרות, שירה ופולקלור), ספרות ימי הביניים היהודית והערבית, עיוני לשון
ועוד. היה חבר בחברת 'מקיצי נרדמים'. הוא קיבל פרסים על תרומתו לחקר היצירה הרוחנית של יהדות תימן וקהילות אחרות: פרס ביאליק (פעמיים), פרס בן־צבי, פרס חולון, פרס ירושלים ופרס הרב קוק. רצהבי הוא חתן פרס ישראל בחקר לשונות היהודים לשנת תשנ"ו
(1996). פרופסור רצהבי
נפטר בל' בשבט
תשס"ט, 24 בפברואר 2009.
* - כך על-פי
מצבתו. על פי קרסל
ותדהר נולד בתרע"ז (1917).
[מקורות: קרסל,
תדהר,
תדהר,
ויקיפדיה]
[צילום: ויקיפדיה]