אריה
ליב רפאלי (צנציפר) נולד באוסביה (Освей), פלך ויטבסק
(כיום בתחומי בלארוס), בט"ז באייר תר"ס, 15
במאי 1900. בנעוריו עסק בפעילות ציונית ברוסיה, בשורות "החבר" ו"צעירי
ציון"במיוחד בתחום הנוער. בשנים 1920־1922 שימש
מזכיר מרכז ציוני רוסיה וב-1924־1925 חבר המרכז של "ההסתדרות המאוחדת של
הנוער הציוני ברוסיה" ועורך העיתונות שלה. פירסם מפרי עטו בעתונות
הבלתי-ליגאלית של "צעירי-ציון" ("הארץ והעבודה") וההסתדרות המאוחדת
של הנוער הציוני ברוסיה" ("דרכנו") ובירחון הליגאלי של "החבר", "ייברייסקי
סטודנט" (הסטודנט היהודי), שהופיע במוסקבה בשנים 1922 ו-1923. בשנים
1925־1926 גורש לסיביר. ב-1926 עלה ארצה. ב-1927 השתתף בעריכת הקובץ על מצב
הנוער הציוני ברוסיה ("אין קלעם" ("בצבת"), שהופיע בשנת 1927 בתל אביב
ביידיש. ב-1930 פירסם את ספרו "עשר שנות רדיפות" (מגילת הגזירות על התנועה
הציונית ברוסיה) בהוצאת הוועדה ההיסטורית של ברית "קיבוץ גלויות". ב-1941
הופיע ספרו הציונות ברוסיה בספריה "לנוער" של הקרן הקיימת לישראל.
אך מפעל חייו היו שני הספרים הגדולים פעמי הגאולה שהופיע ב-1951
בהוצאת טברסקי וספרו במאבק לגאולה שלהם הקדיש עשרים וחמש שנות
עבודה. בשנים 1933־1963 עבד בעיריית
תל-אביב. במשך השנים היה חבר הועד הפועל של "מגן" (החברה לעזרת הנרדפים על
היהדות, הציונות וכל קניני הלאום ברוסיה הסובייטית), פירסם מאמרים ב"דבר",
"הארץ", בקובץ לתולדות הציונות "שיבת ציון" (בעריכת ב"צ דינור) ובעתונות של
חברת "מגן" ועוד. אריה רפאלי נפטר בתל אביב בכ"ט
בטבת תשל"ז, 19 בינואר 1977,
[עודכן לאחרונה: ] |