יצחק היינמן נולד בפרנקפורט ע"נ מיין ביום י"ג בסיון תרל"ו, 5 ביוני 1876. היה בן של משפחת מורים: אביו, ר' חיים היינמן, היה דיין של קהילת פרנקפורט ומורה, אמו, דבורה, היתה מורה ובתו של מורה (ישראל מאיר יפה).
גדל באוירה ספוגה דתיות מסורתית ותרבות אירופית גם יחד. למד תורה אצל אביו. לאחר גמר בית הספר התיכון לד בלשנות קלאסית באוניברסיטאות של שטרסבורג, של גטינגן ושל ברלין. מורו הגדול וילמוביץ – הטביע את חותמו עליו. בברלין למד בבית המדרש לרבנים (מיסודו של ר' עזריאל הילדסהיימר), אצל הרב דוד הופמן ואצל הפרופסור יעקב ברט. חיבורו על סולון זכה לפרס של האוניברסיטה הברלינאית.
לאחר גמר לימודיו חזר לפרנקפורט. היה מורה בבתי ספר תיכוניים והמשיך בעבודתו המדעית. הוא התמסר בייחוד לחקר כתביו של פילון האלכסנדרוני. נטל חלק פעיל בתנועה המתעוררת להשכלת העם והרצה על ספרות ופילוסופיה כללית בפני פועלי תעשיה – דבר שהיה מספר עליו תוך סיפוק עד לשנותיו האחרונות. בשנת 1919 נתמנה מורה לפילוסופיה היהודית של הזמן העתיק וימי הביניים בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מאז 1921 ערך את הירחון הגרמני למדעי היהדות. כתב ספר מקיף על הפילוסוף היווני פוסידוניוס (בשני כרכים). כן כתב ספר על השכלתו היוונית והיהודית של פילון האלכסנדרוני וחיבורים רבים על הפילוסופיה היהודית והיוונית. ערך את הוצאת כתבי פילון בתרגום גרמני ובעצמו תרגם ופירש כמה מהם. בשנת 1930 נתמנה לפרופסור כבוד באוניברסיטה של ברסלאו לתרבות ההלניזם.
היה בין יוזמי בית הספר היהודי בברסלאו, ולאחר שנוסד היתה לו השפעה מכרעת על ניהולו. השתתף במוסדות שונים להקניית השכלה יהודית לעם. בשנת 1939 עלה ארצה, שם היתה נמצאת בתו. המשיך בעבודתו המדעית. כתב חיבורים רבים ב"כנסת", ב"ציון", ב"סיני" ועוד, ביחוד על האגדה ועל ר' יהודה הלוי. פרסם שני ספרים, "דרכי האגדה" ו"טעמי המצוות בספרות ישראל" (בשני כרכים). הורה פילוסופיה יהודית, אגדה והיסטוריה בסמינר למדריכים דתיים בירושלים. בשנת תשט"ו זכה בפרס ישראל למדעי היהדות, מטעם ממשלת ישראל.
נפטר בליל א' באב תשי"ז, 29 ביולי 1957 בירושלים, ובה הובא למנוחת עולמים.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]

• טעמי המצוות בספרות ישראל (ירושלים : המחלקה לעניני הנוער - הנוער הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד, תש"ב) <הופיע במספר מהדורות>