בן-ציון גרשוני (רומנוב) נולד בכפר ליובוניץ' שבאזור מינסק, ברוסיה הלבנה בי"א בתשרי תר"ע, 25 בספטמבר 1909. למד ב"חדר מתוקן", וכך הכיר את העברית מגיל 3 ובגיל 8 חיבר שיר, שהוקרא בחתונה. בקטנותו התייתם מאביו, ואמו שלחה אותו (בהיותו בן 15) לישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג. לאחר מכן למד בישיבה מחתרתית במינסק. עלה ארצה ב-1932, בסיוע מריה פשקובה, אשתו של מקסים גורקי, ועד נישואיו ב-1943 למד בישיבת חברון.. בישיבה זו היה 'רב פורים' באחת משנות לימודיו שם. באותה תקופה החל לכתוב תחת שם העט בן ציון גרשוני על-שם אביו. לאחר נישואיו עבד כמזכיר בישיבת קמניץ, ועם קום מדינת ישראל נקרא על ידי הרב אברהם חן למשרד החינוך, שבו עבד מ-1949 עד פרישתו לגמלאות. במשרד החינוך כיהן כסגן מנהל המחלקה לתרבות תורנית, ובמסגרת זו ארגן הרצאות בנושאי יהדות ברחבי ישראל.
    עוד בתקופת לימודיו בישיבת חברון, החל לכתוב תחת שם העט 'בן ציון גרשוני' כשבכך רומז לשמו של אביו. שם זה הפך לימים לשם משפחתו. בתקופת עבודתו במשרד החינוך, חיבר ספר ייעודי לתלמידים העוסק בתולדות המהר"ל מפראג. לאורך השנים כתב ספרים רבים, העוסקים בסוגות רבות, החל מספרי ביוגרפיה ופרוזה, וכלה בספרי שירה ותרגומים. סגנונו התאפיין בכתיבה ברורה וקולחת, ובמשלב גבוה. שיריו עם זאת, מתאפיינים בעומק מחשבתי, והינם קשים להבנה.סיפורו "על קידוש השם" כונס בקובץ חמשים סיפורים בעריכת פינחס פלאי (ירושלים : מוסד הרב קוק, תשי"ז 1956). לאורך השנים כתב תחת שמות עט רבים, ביניהם נמנים: 'גן צבי', 'אבצן' ו'א. בן גני' (ראשי התיבות של שמו). בן-ציון גרשוני נפטר בירושלים בכ"ט טבת תשנ"ו, 21 בינואר 1996 ונטמן בבית העלמין בהר המנוחות.
[מקורות: ויקיפדיה, חב"דפדיה]