יצחק ענפי (הירש יצחק בן זכריה בירנצווייג) נולד בצויזמר-סאנדומיר, פולין בשנת תרמ"ט 1899. קיבל השכלה תורנית וכללית. במלחמת העולם הראשונה התיישב בעיר אנטוורפן, בלגיה (1921־1933) ועסק בהוראה. ב-1927 נישא לפנינה (פרל) לבית זילברברג ונולדו להם שלושה ילדים.  ב-1933 עלתה המשפחה ארצה והוא עסק בהוראה בהרצליה ואחר כך ברמת-גן.
    בגיל צעיר, בפולין, החל ענפי בכתיבת פרוזה ושירה. לאחר מעברו לבלגיה החל לפרסם שירים וסיפורים בעיתונות היידיש המקומית. כמה משיריו ומאמריו תורגמו לפלמית והולנדית והופיעו בכתבי עת מקומיים. עם עלייתו ארצה פירסם רשימות ומאמרים בעיתוני הארץ ("הארץ" ובעיקר "הצופה") בענייני חינוך ויהדות. בשנת 1956 פורסם סיפורו "ניסל הסבל" אודות חיי עיירה יהודית בפולין בקובץ חמישים סיפורים, בהוצאת מוסד הרב קוק. בשנת 1958 יצא ספרו בשבילי המקרא, בו כתב והרחיב על סיפורי המקרא. בשנת 1960, ביום השנה לפטירתו, יצא ספרו יחיד בין רבים, המתאר דמויות יהודים כפריים בודדים בתוך הכפר הנכרי. בחלקו השני הנציח את דמויות העיירה צוייזמיר, שהיא ערש ילדותו. כ-40 שנה לאחר מותו, פורסם אוסף מכתביו הכולל משלים, אגדות וסיפורים בשירה ובפרוזה, במסגרת הספר בשבילי הגן. כלל היצירות בספר זה מתייחסות לאדם וליחסיו עם החי והצומח שבסביבתו. יצחק ענפי  נפטר ברמת גן בי"ג בתמוז תשי"ט, 19 ביולי 1959.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה]
 

• בשבילי המקרא : אגדות וספורים (תל אביב : הוצאת יבנה, תשי"ח 1958)
• יחיד בין רבים : אידיליה מחיי היהודים בכפר פולני (תל אביב : הוצאת יבנה, תש"ך 1960)
• בשבילי הגן : אסופה של משלים, אגדות וסיפורים בשירה ובפרוזה (ישראל : חן פרו, 2005)